מבולבלת.
הרגש קורא אליך ולא.
כך גם השקט.
וגם הרעש.
הפחד אומר לי לברוח,
הכעס אומר לי לראות,
הויתור לוחש לתת יד אל חוסר הביטחון שלי,
הוא שנותן לי ביטחון...

מבולבלת.
הרגש קורא אליך ולא.
תלויה בך, חלשה מכדי להלחם, משם השקט,
וגם הרעש,
שהרי תלויה בך-
שתסיים את שביננו, כי אני כבר לא אוכל...
הפחד אומר לי - חיבוק ממך,
הכעס אומר לי - שאתה פוגע,
גם אם לא מתכוון...

הויתור לוחש לי שפעמים-
צריך להקשיב לו, אל הקול המריר שבפנים,
שמכריח אותי לצעוק ולשתוק.
אל הקול הממרר בבכי שבתוכי,
אולי הוא שהיה איתי אז,
אולי הוא היחיד שזוכר ויודע
את מה שחפצתי כ"כ לצעוק ולא יכולתי,
לכן נשתתקתי...

הויתור סיפר לי שאותו הקול הממרר בבכי שבתוכי,
זוכר את כל שאני שכחתי.
שכחתי, כי אם הייתי זוכרת
סביר למדיי שהייתי משתגעת.
אותו הקול, ממרר לי בבכי כי לא למדתי,
שוב שבויה של עצמי.
צועקת באש, שותקת והופכת לקרח.

מבולבלת.
הרגש קורא אליך ולא.
הויתור לוחש לי שפעמים
צריך להקשיב לו, אל הקול המריר שבפנים,
זוכר את כל שאני שכחתי,
כי אם הייתי זוכרת- אזי הייתי משתגעת.
אותו הקול, ממרר לי בבכי כי לא למדתי,
שמכריח אותי לצעוק ולשתוק.

(הפחד אומר לי חיבוק מימך,
הכעס אומר לי שאתה פוגע,
גם אם לא מתכוון...
שהרי תלויה בך
שתסיים את שביננו, כי אני כבר לא אוכל)