יואל מצגר / דרכיה |
רחוקה עדנתה מכל.
הסער סחף עונתה,
כתר עטרה לראשה.
בניה סביב שולחנה ישובים.
גפניה שריגיהן מטה נוטים.
לפניה עתידה,
עברה נסתר מעיני כל,
אך זוהר הצפון יסמא עיניה,
אליו תשאף,
ורק לו תתרצה,
הולכת ביעף
ילדיה שרוכים אחריה,
רוחות החול עקביה ישופו,
ברקים יסמאו עיניהם,
שחפים מעל ראשם יחוגו,
ענן מעין השמש עליהם יגן
עד יגיעו לנמל מבטחים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|