אני גדלתי בתוך דור שכולו ילדי שמנת
כפית זהב בתוך הפה מלקקים את התחתית של הצנצנת
כי החיים הם דבש כשאתה יושב מול מסך פלזמה חלק
ובלחיצת כפתור שולט בתאגידי ענק ממרחק
אבא מנהל מצליח אז אמא יושבת כל היום על התחת
יש מנקה וטבח לא צריך אפילו לעשות לילד מקלחת
מתנות יקרות כסף קונה אהבה מתפוררת
שגרת יום שוברת בבית שוררת שלווה מצמררת
גינוני שולחן מיותרים במסווה נימוסים
סועד עם חבורה של צבועים שמנסים לרוקן לך ת' כיסים
כולנו בובות על חוטים תלוי באיזה קצה ת' עומד?
נופל ומועד אחרי כל צעד רועד?
זאת מדינה של קומבינות ורובן עוברות דרכך
עובדה:רוב עובדי הרכבת הם קרובי משפחה
מכיר ת' דוד של החבר של הגיס שמנהל ת' חנות?
פתאום ת' שותף בעסק שמגלגל מיליונים כי קפצת על הזדמנות
האזרח הקטן משלם בגדול בתוך כל הבלגן
קורע ת' תחת כמו חמור בשביל צ'ק מזויין
סה''כ דמות ממוזערת במציאות מנוכרת
פרצוף שתחלוף על פניו בתחנת הרכבת
עובד שחור בשביל פרוטות עד ליום בו אמות
אבל לך תדע אולי יום אחד אעמוד בצד השני של החוט.