לקחתי את הסיגריה, הצמדתי אותה אל פי, שאפתי את העשן ופלטתי
אותו החוצה.
"פיכססס... קח את זה ממני!" דחפתי את הסיגריה ליד של אלון, בלי
להתחשב בכלל בזה שאסור לי בעיקרון לגעת בבנים.
אלון נקרע מצחוק.
"את גדולה!" הוא אמר לי.
השתעלתי.

"מה הדבר הכי פרוע שעשית אי פעם?" שאל אותי פעם מישהו.
גיחכתי. "פחחח... אני ממש לא פרועה, הכי הרבה היה לקחת פעם אחת
נרגילה עם החבר'ה."
הוא צחק.

ובאמת, חשבתי על זה, תראו אותי, אני בת קצת יותר מ-17, ואני
דתיה. כן, באמת. דתיה באמת ואפילו שמחה על זה. "דתיה כיפה
סרוגה". אבל בואו נגיד שהחיים שלי לא כאלההה מרתקים. בסך הכל,
גם לא יכולים להיות לי כאלה חיים מרתקים. אני גרה לי בישוב
קטן, כל היום עם אותם חבר'ה (דתיים כולם, שלא יהיו ספקות...)
וכולנו סגורים בתוך בועה קטנטנה. ובנים? נו, באמת... חח... מה
כבר יכול להיות לי עם בנים? ועוד עם הבנים אצלנו? אז כן, אני
ואלון יצאנו פעם, גם הייתה תקופה שאהבתי אותו, אבל עכשיו-אנחנו
פשוט חברים טובים. כן, גם הציעו לי פה ושם לצאת, אבל סרבתי
בחינניות.
אז בחיית, מה כבר אני יכולה להגיד? מה הדבר הכי פרוע שעשיתי אי
פעם? טוב, אז היינו במין פאב וקצת נרגלתי. ביג-דיל. אבל
סיגריה? השם ירחם! שילדה טובה כמוני תיקח סיגריה? השתגעתם? היא
השתגעה? הילדה הטובה? אבל אני ואלון ישבנו ככה, שנינו יחפים,
באיזה גן, והשעה המאוחרת סיפקה אוירה הולמת לדברים אידיוטים
כגון אלה.
"תביא רגע ת'סיגריה." אמרתי לו.
"תראי איך את נראית איתה." ביקש.
"מתאים לי?"
"חחח..."
"אולי תדליק לי אותה?"
"רוצה?"
"לא, לא."
הוא הדליק ועישן.
ודיברנו.
"אולי בכל זאת..."
"רוצה?" שאל. "זה יהיה מצחיק."
"תיראה איך אתה מקלקל אותי."
"אני אתן לך כדי להרחיק אותך מזה, את ממש תיגעלי, אני מבטיח
לך."
"טוב, תביא."
"קחי, ותשאפי כאילו כמו מקש, ואז תוציאי החוצה."
"טוב."

לקחתי את הסיגריה, הצמדתי אותה אל פי, שאפתי את העשן ופלטתי
אותו החוצה.
"פיכססס... קח את זה ממני!" דחפתי את הסיגריה ליד של אלון, בלי
להתחשב בכלל בזה שאסור לי בעיקרון לגעת בבנים. אלון נקרע
מצחוק.
"את גדולה!" הוא אמר לי.
השתעלתי.
"אני לא מאמינה שעשיתי את זה!"
"אני לא מאמינה... שיואו..." הוא צחק.
"סתום."

אוווו... אז הילדה הטובה הרגישה ממש פרועה... כן, כן, מה
לעשות, זה הדבר הכי "רע" שבת טיפשעשרה (דוסה) כמוה יכולה
לעשות... לקחת שאיפה אחת (אחת!) מסיגריה.
מצחיק, אבל בכל זאת, לרגע אחד היא הרגישה גדולה...
(למחרת היא סתם הרגישה אידיוטית והחליטה לכתוב את זה...)