ירח צהוב גדול מעל נצרת
עגל זיעה בשמיים החריפים
כאן במזרח התיכון
הלב שלי נתפס על קולבי הארץ הזאת
רגע לפני שאני גולה מרצון
להיטלטל שוב על כדור הארץ
אולי עד הירח הצהוב

את האורות הכתומים בדרך לירושלים
אני אוספת חרוזים בזיכרון
כדי לענוד על צווארי
שרוכים על חוט של מילים משלטי הדרך
הכתומים של מע''צ
והשיחות:

מתי את נוסעת
בסוף החודש
אבל איך הלב שלך פה
בדיוק בגלל זה
נתגעגע
גם אני
לא תשכחי אותנו
לא לא לרגע
אלבש אתכם יומיום בזיכרונותיי.

תפסיקי את מדברת כאילו לנסוע זה למות
זה קצת כך
אל תהיי דרמטית
זה האופי שלי
נתגעגע
גם אני
לא תשכחי אותי
לא לא לרגע
אענוד אותך כחושן על ליבי

30.7.07
ירושלים