נוף העצים ניבט באור הירח המלא
לדימוי מנטאלי של יצירת פאר
ממלכת החזיונות הארציים
ממומשת בעין ספור השתקפויות.

ליל קיץ סואן עננים
הגופים מיוזעים למחצה
אין רוח הנושבת על פני האדמה
אלו רק מניפות הכוכבים שרושפות.

תבניות הפחד מעצבות אנשים למוסר
דרכי נועם ויצר הדחקה אישית
מקבעים דפוסים של חידלון
מערך השיפוט חולש על שארית הפלטה.

ניחנתי באור דרך עיניים בוהקות
אני הרוח הנושבת מהד המילים
אני אד המים הפועם את הזמן
צליל הסיטאר בידי היפה בבנות.