מוקדש לכל יעלות החן שמסתובבות סביב הציר של עצמן ולא מבינות
למה סחרחר עליהן עולמן?!
בהמון אהבה והבנה לרחש התמידי שנמצא עמוק בלבכן.

נולדתי בשנת 1977, שנה רבת אירועים משמעותיים: מכבי אלופת
אירופה והנשיא סאדאת קפץ לביקור היסטורי ובעקבות כך יצאתי אני
אדם תוסס וקפיצי שמחפש תמידית ריגושים. הוריי היקרים והמאוד
"מקוריים" העניקו לי את שמי שהוא יעלי ובכך נגזר דיני שהוא:
חיפוש תמידי אחר בית משלי.
חיי סובבים סביב ציר סמוי ומקביל לאותה יעל שמרים רות היקרה
כתבה עליה בספרה "הבית של יעל". בספר, יעל מחפשת אחר בית
לעצמה, פינה שקטה שתהיה רק שלה - מין מבצר שמגן עליה מרעש
הסביבה ומהפחדים שלה עצמה.

פעם חיפשתי בתוך הסל, מתחת לשולחן ועד שמצאתי ארגז קטן שבו
הייתה לי פינה קטנה ושקטה בא טרקטור ופינה אותי היישר למחסן.
אחרי ויכוחים ומשאים ומתנים השיבו אותי בחזרה לפיסת קרקע
מוצקה.
באו אורחים ודפקו על דלתי והרגשתי שסוף סוף אולי מצאתי את
ביתי.


"... יום אחד נכנסה יעל לסל הגדול של אמא -
יעל אמרה: "הסל הזה יהיה הבית שלי"
הבית יפה, גגו עגול - הבית צבעוני ירוק, אפור, כחול..."

הוריי שלי הגיעו מרקעים שונים - אמי בת קיבוץ "סבונית" בעוד
אבי היה פושטק עירוני, ומסיבה זו ומעוד כמה סיבות נוספות
ילדותי עברה ברובה בין בתים שונים וצורות יישוב מגוונות. חיי
התנהלו ברובם על "ארגזים וגלגלים". זוהי תוצאה של מאבק ממושך
שהתנהל בין הוריי על החיים והיכן כדאי לגור כמשפחה. כל אחד
האמין ורצה לחיות בסביבה שהוא מכיר ומאמין בה. המקומות שגרתי
בהם: אם המושבות, קיבוץ של התק"ם, קיבוץ של השומוץ, חזרה לפ"ת,
אייל וכוכב יאיר - כל המעברים האלו התרחשו עד גיל 11 והיד עוד
נטויה. מעברים אלו חיזקו אותי כאדם שיכול ומסוגל ליצור קשרי
חברות (עד היום נשמרים) ויש לו חוש הישרדות וכישורי תקשורת
חברתית בכל מקום.
כשהייתי בת 11 הוריי התגרשו ומצאתי את עצמי נודדת וגרה בשני
בתים:
בית א' - אמי, אחי ואני עברנו לקיבוץ (אמי בת הקיבוץ) ולאחר
כשנה אמי התחתנה בשנית - אלא מה - עם קיבוצניק. וכך שוב ארזנו
את עצמנו ועברנו לגור בקיבוץ חדש.
בית ב' - אבי המשיך להתגורר בעיר בבית שבנה וחלם ששם יתיישב
סופית עם המשפחה. כשחלומו התפוצץ, החליט גם הוא להמשיך בחייו
והתחתן בשנית עם אישה עירונית.

כשהתגרשו הוריי הם החליטו יחדיו שהילדים "סבלו מספיק" ושמרו
ביניהם על קשר ידידותי עם  הרבה כבוד הדדי. אני הרווחתי עוד
כמה אחים חורגים ולמחצה ובורכתי בעוד זוג הורים שנכללו
בחבילה.

בגיל 18 התגייסתי לצבא ובחרתי בתפקיד "קרבי" שכרוך בלשרת רחוק
מביתי הדו-כפולי. שירתי ב"גדוד חרוב" בתפקיד של פקידה
פלוגתית.
ביתי החדש היה ממוקם עמוק בתוך "השטחים המשוחררים" שבהם אנחנו
התנהלנו כמו עכברים לכודים.
כשהשתחררתי חזרתי אל שני בתיי הישנים, הקיבוצי וזה
העירוני-קהילתי, וניסיתי להחליט מה יהיה אתי?!

בהיותי בת 22 תפסה אותי בשורה מרה וכואבת - אבי נהרג בתאונת
דרכים קשה.
מכאן התחילה התמודדותי הכואבת עם השכול והפרידה מאדם יקר ששימש
עבורי עוגן ובסיס איתן עד לרגע זה בחיי.


לאחר התאוששות קלה במצבי החלטתי לטייל לי. ארזתי תיק עם כמה
דברים בסיסיים וטסתי להודו הרחוקה והטובה, שם אנסה לקבל קצת
שקט נפשי ומנוחה ללבי.
כמה ימים לפני נסיעתי להודו זכיתי בירושה מאבי - אתם שואלים
במה? בית, אלא מה!!!
נכון שרשום על שמי בית אבל בדיעבד הסתבר שיש עליו כמה משכנתאות
וגם נשארה שם דיירת משנה שתתפנה כשייגמר החוזה ועד אז אני
יכולה לשכוח מזה שיש לי בית ונגזר עליי לבלות עוד כמה שנים
בנדודיי.

כשחזרתי למולדת אחרי הטיול התמקמתי שוב בקיבוץ עד שדרכי בעולם
תיהפך לברורה.
לא חלף זמן רב עד שהרגשתי שמיציתי את "שני הברושים" ועל הגבעה
די מבודד.
שוב הזמזום בראשי והניגון הישן מתחיל: "אני חייבת למצוא מקום
חדש! מקום תוסס, חי ונושם, שיש בו הזדמנויות רבות. שם אמצא לי
בית שיתאים למידותיי. זה בדיוק מה שחסר!!!"
ארזתי "הפקלעות" ופניתי לעבר ביתי החדש בעיר ת"א.


"...יעל רצתה בית.
בית שיהיה רק שלה.
יעל יצאה לחצר -
הלכה לחפש בית אחר..."


ביתי החדש שוכן ברחוב על שם אביר יהודי שנלחם באלף שעברה, 2.5
חדרים קומה ראשונה דירה מס' 5 ב-600$ עם אופציה לעוד שנה.


"...באו אורחים ודפקו:
טוק-טוק-טוק, מי פה גר?
יעל צחקה:
"סוס? בארווה.
כלב? במלונה.
עכבר? בחור מסתתר.
חתול? על גגות מטייל.
זה הבית שלי - הבית של יעל..."


חלק מאותם אורחים בביתי הם חברים טובים שבמידת הצורך תומכים
ומפרגנים,
באות גם החברות שזקוקות לעצה ואיזון אנרגיות,
ויש את הגברים שאתם אני מנסה לנהל מערכות יחסים,
ומגיעה גם "המשפוחה" שבודקת שהכול אתי כשורה,
רק אורח אחד לא דפק בדלתי כבר זמן רב - אבי היקר שידע להעמיד
אותי במקומי ונתן לי תשובות ברורות על החיים.


ביוני השנה חגגתי 29 שנים לקיומי וביום הולדתי הבטחתי לעצמי
שבשנה זו אני מגשימה את חלומי ומתמקדת בייעודיי שהוא - הכתיבה!
ברצוני לעסוק בכתיבה יוצרת ולפתח בתחום הזה קריירה שתעניק לי
סיפוק ומימוש אישי. אני מאמינה שרק אז אמצא את מקומי ואת ביתי
בעולם ואוכל להניח את עצמי ואת חפציי ולסיים סופית את נדודיי.
יהיה לי מקום משלי שבו ארגיש מוגנת ובטוחה להיות אני - יעלי
האמיתית.


"...יעל ביקשה: "תנו לי את הארגז הזה בבקשה!
הארגז הזה יהיה לי בית עם גג
בואו לבקרני בשבת ובחג..."