"תתכופף", "תתכופף" שמע דני את המפקד צועק לו בעודו מתחבא
מאחורי הקיר.
דני מנסה לתפוס את עצמו בידיים ולהתעשת. "מה לעזאזל אני עושה
כאן", התחיל לחשוב עד שירייה פלחה את האוויר
במרחק של סנטימטרים ספורים ממנו. דני הציץ מבעד לקיר לבדוק את
היורה, והוא אכן קלט אותו, המחבל.
"עוד אחד" הוא חשב. אבל זה לא היה סתם עוד אחד, זה היה בכיר
הארגון, עאבד אל ג'איד. ועכשיו זה רק הם. שני אנשים.
נשואים, עם ילדים, עם ערכים. שנלחמים במלחמה המיותרת ביותר
מימי קום המדינה.
דני מחליט לעשות את הצעד, "3,2,1" הוא ספר בלבו, ובזינוק מהיר
התחיל בריצה לעבר המחבל.לצערנו המחבל היה מהיר יותר.
ירה. דני מת.נקבר כעבור חודש בצורה צנועה יחסית. הילדים שלו
יתומים ועוברים את חייהם ללא אב. אשתו אלמנה ולא זוכה לאהבה
נוספת.
בתוך כחודשיים הילדים שלו, משפחתו, והחברים הקרובים יהיו
היחידים שיזכרו אותו. המחבל ההוא בסופו של דבר נתפס, אך שוחרר
כחודש מאוחר יותר "למען סיכוי למו"מ". המו"מ כמובן לא התרחש.
מורה בבית ספר. תלמידים מקשיבים. "טוב למות בעד ארצנו".