התאפקתי...
ממש חזק,
הרגשתי שזה בא, הרגשתי איך זה חונק אותי אז התחלתי לבכות.
בכי רטוב מאד המון דמעות
כל כך כאב לי ששרפו לי העניים
הדמעות לא הספיקו לעמוד בקצב הכאב.
דמעות ענקיות שנוזלות מהר מהעין אל הצד של הפה משאירות בפה את
טעמן העצוב
לא יכולתי כבר, הייתי עצבנית הרגשתי רע
הייתה לי בחילה בכל הגוף
הרגשתי שהלב שלי פשוט זז ממקומו וצנח למטה
כמו ההרגשה שמבהילים אותך ממש חזק ומרוב האנדרינלין לא מרגישים
את הלב
ככה הרגשתי כבר 10 דקות
לא עמדתי בזה
כל מה שרציתי זה החוצה
החוצה מהמקום הזה
מהרגע הזה
שגורם לי כל כך הרבה כאב
אז תפסתי את התיק שלי ורצתי אל הדלת של הבית
עמדתי מחוץ לדלת רטובה מרוב דמעות פרצוף אדום שיער מפוזר
שאלתי את עצמי:
"לאן עכשיו? מה עכשיו? לאיפה תלכי?"
וזה אפילו גרם לי עוד יותר לבכות.
כי אין לאן לברוח אין מנוס מלהרגיש את הכאב.
אל תכאיב לי ככה יותר לעולם בבקשה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.