הקולות אמרו לי להרתיע אותו. הם אמרו לי שהוא האשם.
אתה שבשמים - עזור לי, אם תוכל. אני מפחדת.
הם דורשים ממני לנקום. אני לא מסכימה.
השינה היא הבריחה היחידה שלי מהם. הם כל הזמן צועקים לי
באוזן - שהוא האשם.
רק בשינה אני לא שומעת אותם אומרים לי. אבל אז חולמת.
ואז בוכה וצועקת מתוך שינה. ומתעוררת. וממשיכה לבכות.
נכון שאין תרופה לנשמה אבודה? חפשתי מוצא, אבל לא הצלחתי.
אני לא יודעת מה לעשות.
ושוב בוכה. ופוחדת. ולבד...
והקולות... אני צורחת להם לשתוק- אבל הם לא שותקים.
ואני מבקשת עזרה מאחרים, אבל הם לא מבינים אותי. כרגיל.
אז יושבת בשקט. בודדה, מפוחדת - ומקשיבה לקולות שמאשימים
אותו.
ואולי... אולי מתחילה להאמין להם.
מטורפת.