New Stage - Go To Main Page


אבדון

כמוץ הנידף ברוח,
                      כזלזל שניתק מהעץ ונשר
ככיתוב בגיר הנמחק מן הלוח,
                          חש הוא פתאום מיותר.


כציפור שאיבדה כוון מעופה,
                       כילד הניתק מהוריו ואבד
כתחושת מלחיה של ספינה טרופה,
                 מצא עצמו לפתע... כל כך לבד.


והוא שהרים נישאים רמס ומחץ,
                   בסמכות קולו הנישא למרחק.
לא זועק עוד בטון אדיר ומרעים,
                     רק לחש בקע מגרונו הנחנק.


מי החיים מאימים להטביע,
                 את כל שנותר לו ואף את זה המעט.
ואין אוזן פנויה צערו להשמיע,
                                דבר לא נשאר לו כמעט.



29/7/2007



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 5/8/07 23:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
צביקה בינסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה