הגוף שלי צמא אליו. עוברים ועולים בי גלים של צמא. לנשיקות,
לחיבוקים, להתגופפויות, לטפיפות האצבעות שלו על גופי.
לראשוניות. להסרת הבגדים העדינה. לאחיזת כפות הידיים הכל כך
מתואמת. לחיוכי הריגושים בינינו. לאינטואיציה החזקה שלו לאיך
אני מרגישה. לנשימות המאופקות שלו מריגוש, לטיול אצבעותיי על
בטנו, על גבו. לגילויי החלקים השעירים בחלקו העליון, לזיפים על
פניו, לגומות, לחיוך שלו, לדיבור המלטף הלוחש, לאחיזת שער
ראשו, לישיבה מעליו, להסטת שיערי שמפריע למגע באמצעות ידיו.
לקרבה. לאינטימיות.
הוא נתן לי כל כך הרבה - ביטחון מיני, ידיעה שכאהיה עם מי שאני
באמת רוצה אני לא אהיה אדישה, יש בי פוטנציאל לתת את כל כולי
לאדם הנכון. התנסות, תחושת נעלות. נתן כל כך הרבה אבל גם לא
נתן כלום. למה לא שאל לעומק על אמא שלי?
על החיים שלי? למה לא הביע קרבה מנטלית, נכונות לקשר אמיתי.
למה לא נפתח באמת? הוא גרם לי לאבד אמון שלא היה לי. בסופו של
דבר הוא הזיק אבל גם חיזק.
מצד אחד להרגיש מלכה כשאני איתו, מצד שני להעלים את קיומי בחיי
היום יום.
מצד שלישי הוא הבנאדם האחרון שהייתי מצביעה עליו שהיה מעוניין
להזיק למישהי כמוני. מה שהיה התפתח מתמימות אבל גם נגוז מאותה
הסיבה. לולא דברים שעשיתי הכל היה נמשך. אבל גם לולא העלמת
קיומי מצידו הכל היה "דופק" גם כן.
ואולי "קה סרה סרה" ו"וואט מנט טו בי מנט טו בי". זה הגורל. זו
פשוט עוד אבן דרך לפסגה. כמו מין חלום שמביא להארה. כזה היה
הקשר איתו. אני עדיין רוצה למצוא מישהו שייגע בי בדיוק כמו
שהוא, אבל גם יתעניין בי בדיוק כמו שהוא לא.
רק עוד
קצת זמן של ציפייה
אני מקווה
ועד אז- ריקנות.
וצמא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.