החדר המחניק אפף עשן שחור וכל התריסים היו מוגפים, לא היה ניתן
לראות כלום מלבד חריץ אור אחד שניתז על פניי החדר,
הוא הביט בחריץ מאשר את מטרתו, מוודא כימעט בחרדה שאיש אינו
רואה אותו מעברו השני של החלון, זו לא העבודה הראשונה שלו,
בטח גם לא האחרונה, אבל בכל פעם מחדש הוא הרגיש פחד קטן, לא על
עצמו כי אם על קורבונותיו.
שעון הקיר המתכלה תיקתק בעצבנות מפריע את שלוותו הצבועה. בדיקה
נוספת של החדר אינה מעלה חיוך על פניו,
"כן - זה סוג של עבודה" הוא חשב לעצמו, מביט על רובה הצלפים
הבריק שמונח על המיטה המעופשת.
צלצול טלפון מעיר אותו מהלך מחשבתו... הוא מרים את השפורפרת
נושם עמוק ומוסר את הקוד שלו "34 שומע"
מעברו השני של הקו הוא יכול לשמוע את נשימות הלקוח ואז נימע
קול המוות, האישור לו הוא חיכה. "501 סופי"!
ניתוק צורם מופיע מעברו השני של הקו, הוא מניח בנחישות את
השפורפרת יודע שפה אין דרך חזרה,
מבט מהיר לעבר חריץ החלון מאשר לו שהמטרה עדיין לא זזה... הוא
מרים בעדינות אוהבת את הרובה שלו מניח אותו בדיוק בזווית
הנכונה,
בודק ומכוון לפי משב הרוח, עוד נשימה ארוכה... האזנה בוטה
לתיקתוקי השעון... תיק תיק תיק אש!
זה לוקח מספר שניות אבל עד מהרה הוא שומע את הצרחות מעברו השני
של הכביש. העבודה בוצעה, עכשיו הוא צריך ללכת.
במהירות של ברדלס הוא אוסף את כל חפציו דואג לא להשאיר אפילו
בדל סיגרייה מאחור. ניגש אל הדלת, פונה לאחור,
בוחן שוב את החדר בעיני נץ, מניח את התיק על הריצפה, מוציא
סיגרייה, נובלס החרא שמגיע לו, שם בפה ומדליק,
מבחוץ כבר אפשר לשמוע את הסירנות מתקרבות.. הוא לא דואג יש לו
עוד זמן עד שהם יחשבו על לחפש פה. שאיפה ארוכה מחממת אותו
מבפנים,
והשעון ממשיך לתקתק, בלי לחשוב הרבה הוא מוציא סכין וזורק אל
עבר השעון עוצר במכה את מהלך חייו. "כוסעמק איתך, נימאסת
עליי".
הוא הולך אפילו בלי לטרוח לסגור מאחוריו את הדלת, אין לו מה
לדאוג, הם בחיים לא יתפסו אותו... הוא יותר מידיי טוב בשבילהם.

וכך במבט עצוב על חייו הוא הולך משאיר עוד מטרה שותת דם מאחור.