המבט הזה שלך, בכל פעם קונה אותי מחדש.
מה אעשה?!
כנראה שאני קלה לקנייה.
החיוך החצי מבויש, חצי לא ברור שלך, שעולה בכל פעם שאני מסתכלת
עליך.

מבין כל הנגיעות שלך, אני מוצאת אותן.
את אלה שבאות מהרגש.
אלה שקשה לך להפגין, שאותן את מנסה להסתיר, להטמיע.

את שברירי המבטים הגנובים,
שנותנים לי אמונה שהדבר אפשרי.
הם אלו שמחזיקים אותי כאן.
אותי, שרגילה ליחס מסוג שונה לחלוטין... לא טוב יותר - שונה.

את ניצבת מולי, במלוא הדרך.
אך לא מוכנה עדיין להראות לי אותך מפנים.
אני יודעת שכבר עכשיו, הגעתי רחוק יותר מרוב האנשים.
זה מנחם.

אני מאמינה בך.
למרות כל הסיכויים, כי את הראשונה שלא ויתרתי עליה.
מאז שנתתי את כולי, לבלי חזור.
אני מאמינה בנו.