נכנסת לים השקט, הרגוע.
שוחה לי בהנאה.
צוללת ומדמיינת.
עולה מעלה לנשימה וחוזרת פנימה חזרה.
חייבים להמשיך, אסור לשקוע.
גל ענק מגיע.
נסחפת, מוצפת, גולשת.
נשברת יחד עם הגל.
כרגע אין גל אבל גם אין אני, אין אותי.
אוספת ומחברת את החלקים הפנימיים שנשברו לאלפי רסיסים.
הים עכשיו מפחיד ומאיים.
אני מנסה לצאת, אני רוצה לברוח.
מגיח גל נוסף, בעוצמה יותר חזקה, לא זוכרת למה נכנסתי לים
מהתחלה.
אני רוצה לצאת לאדמה הבטוחה ויש דממה מעיקה.