צדקת כשאמרת שאני לא אוהבת את עצמי. ואם אתה מוכרח לדעת את
הסיבות... אז היו עוד רבים לפניך בשרשרת וכל חטאי היה האמונה
התמימה בטוב הלב של האדם. העונש? כמעט הייתי קורבן לאונס, רק
שאחרי כמה צעקות והתנגדויות פיזיות הוא פסק ממעשיו. עדיין
נשארה צלקת. הייתי בכמה "מערכות יחסים" שארכו כחודש ומטה,
שמעתי מילות חיבה לרוב, קיבלתי חיבוקים אפילו בציבור, ועד 24
שעות אחרי שהחזרתי אהבה בדרכי שלי זכיתי להכיר הונאה מהי.
עדיין נשארה צלקת. הייתי גם עם כאלו שזכו לשמוע את המילים
שכתבתי כרגע יוצאות מהלב בקול רועד, וכל מה שיכלו לשמוע היה את
ההזדמנות מתדפקת על דלתם. עדיין נשארה צלקת, היא הולכת וגדלה.
אפילו ירא שמיים אחד שהסתתר מאחורי אלוהים כשאמר לי אחרי
שבועיים שהוא החליט לעשות תשובה. בגלל שבועיים במחיצתי, זאת
אומרת.
רק שלא היו לו תשובות לתת לי.
עדיין נשארה צלקת. הפצע הגליד ונפתח, הגליד ונפתח. אבל תמיד
תישאר לי הצלקת. תזכורת שלא מזכירה, תזכורת שזוכרים לשכוח
בדיוק שהאגו מתחיל להתנפח.
כל אחד מהאדונים החביבים ברשימה השחורה שלי תרם את חלקו לחומת
ההגנה שלי. היו כאלו שהניחו לבנה אחת או שתיים, היו כאלו
שהניחו עשרות באקט או במילה אחת. וזה שהעז לקרוא לי חטא ועבירה
שיש לכפר עליה כמעט הפך את החומה הזאת לפלא עולם שמיני.

אמרתי לו בתגובה שהוא יכול לעשות כפרות, תשליך, כל נדרי... עד
מחר. אבל אם "לעשות תשובה" זה מה שהוא מחפש, אז שינסה למצוא
אחת מספיק טובה שתוציא ממני, ולא מהקב"ה, מחילה שתגאל אותו.
והוא בתגובה בלע את הלשון.
עוד אמרתי שאני כופרת, אבל כופרת משכילה, ושאין לי כל עניין
להכחיש את זה. ושהגיע הזמן שגם הוא יפסיק למשוך במכנסי האלוהים
ולדרוש את זה ואת זה ואת זה.. שיפסיק להסתתר מאחורי הדת
והתורה, שמציינת טענה אידיוטית [אם כי אפשרי שהיא רק מפורשת
ככה] שלאדם תמיד יש תקנה, וניתן "לעשות מחילה" שוב ושוב על
אותו החטא. אבל...
רק אם אתה באמת מתחרט.
אה... אם ככה, אפשר להכריז על הפיכתה של הסינית לזאת שבברלין
ולסיים את מלחמת המינים, לא?