א. יואל / בלילות אבודים |
הוצפתי שוב בבליל של מחשבות מציקות
כמו אדם סהרורי שמחפש את השקט
אני תר בליבי אחר שלוות הנפש
כמו נווד במדבר הכמה למים
אני צמא לטיפת רגש שבין שניים
בלילות אבודים של כאב
שכוב בצינת הפחד
האם ייגמר הלבד
ומתי כבר יתחיל הביחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|