אוהבת אותו בגוון אינסופי של תמימות, בלהט ילדותי ובטוטאליות
של אדם המאמין בשגעונו הפאנטאסטי.

שגעון משגע, לוהטים, מגלים עולם של אושר תוך כדי צווחות נדירות
של הרמוניה חד פעמית.

אוהבת אותך,
אמרתי לך.
אוהבת אותך אוהבת אותך
אותך
רק אותך
לפניך לא היה
דבר
לא היה.
מכשף-
לא יהיה.
אותך.


זה תמיד זמן לקסם איתו, אתך כלומר.
התווים תואמים את רצון השדים טובי הלב.
כך אני מוצאת את עצמי בידיים שלך, מחבקת אותך, ונעה כמו
הזיותיי המובחרות, רוקדת, נישאת על פני רוחי שלי, נוגעת בלב
שלך, מחזיקה את הטירוף שלך גם בקרבי.

עכשיו זה עכשיו.
ויש בכל זאת צורה של נצח על כל ענן בשמיים שלנו.

בקפידה, חישבתי, מדדתי, מניתי, תיאמתי.
ניסיתי למצוא תשובה מעורפלת ככל שתיהיה.
אני שיניתי גורל, את זה שלי.
ואת שלך איתי.

מוזר.

לימדו אותי שהכל כתוב, אותך, אני המצאתי.
ועוד הוסיפו ולימדו שאהבה היא לילדים בני שלוש, כאלה שמשחקים
בארגז החול ומאמינים בטוב פיקטיבי.
ניסו לעקור שורשים של בינה אמיתית ולנטוע זרעים של חשדנות
וניכור בנפשי, להכתים לי את הרוח.

בחיים האלה, בסיבוב הגשמי הזה שלי איתך-
הצלחתי.
גם אם אין מחר.

היום אני חיה כמו שיכולתי רק אתך.
רק אתך.