[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אנטיקוט - 3
אני משרתו של המלך אנטיקוט- 3. אני יודע עליו הכל.  הוא אוהב
לאכול ולשתות הרבה וגם לישון.  את המלאכה שהוא צריך לעשות הוא
נותן לנתינים שלו שהם יעשו את העבודה במקומו.  למרות זאת הוא
מלך טוב לב.   אבל יש לו בעיה קטנה.  בין הרגלים במקום פין היה
לו פות. כשאשתו באה אליו מההרמון הוא אמר לה שהיה לו יום עמוס
למרות שבכלל הוא לא עבד.  הוא הכריז בכרוז חשאי שמי שיבוא אליו
ויפתור לו את הבעיה יזכה לתגמול גדול ואפילו יהיה רופאו
האישי.כל הרופאים שבאו אליו מרחבי הממלכה חזרו ריקם כי לא ידעו
איך לפתור את הבעיה.
יום אחד בא אליו רופא לבוש בלויים.  הוא הוכנס לחדר הפרטי של
המלך.
המלך ישב על המיטה ערום כביום היוולדו.  הרופא אמר לו: יש
בירושלים בית מקדש, לך לשם, התפלל אליו! הוא בטוח יעזור לך.
אנטיקוט צעק לו:  מה? ואני חשבתי שתרפא אותי?  כולם ידעו מהסוד
שלי.  הרופא אמר לו: זה הפיתרון ואין בלתו, רוצה תקבל אותו, לא
רוצה אל תקבל אותו.  והלך לדרכו.  



אנטיקוט התענה שלושה ימים תמימים עד שלבסוף החליט. הוא פנה
אלי. ואמר לי: הכן את המטוס הקטן עם טייס ובלי ליווי, אני כבר
אגיד לטייס לאן לטוס. הטייס טס לירושלים והם נחתו בהר הבית.
אנטיקוט עלה במדרגות לבית המקדש ושם פגש אותו הכהן הגדול. הוא
אמר לו: מי אתה?   אנטיקוט:  אני אנטיקוט המלך על האנושות.
הכהן: כולם באים לפה ואומרים שהם אנטיקוט.  אנטיקוט:  בכל זאת
תן לי את החדר הפרטי שלך.  הכהן נתן לו והוא התפלל: אנא אדוני
אלוהינו, אתה נתת לי ברוב חסדך למלוך על כל האנושות וגם נשים
לרוב, עשה שאני גם אוכל לעשות עם זה משהו.  לפתע האיר אור גדול
את בית המקדש ואנטיקוט הרגיש שיש לו משהו בין הרגלים.  הוא חזר
מירושלים אל ארמונו ונהיה שמח ושבע רצון.



יום אחד בא אליו אדם וביקש לפגוש את המלך.  בהתחלה לא נתנו לו
באמתלה שהמלך עסוק אבל הוא צעק: אם אני רוצה הוא כבר לא יהיה
מלך יותר בשעות הקרובות.   לכן הכניסו אותו לחדר הפרטי שם
אנטיקוט ישב על כס מלכות לבוש בגדי מלכות מפוארים.  האדם: בוא
איתי!  אנטיקוט:  לבוא אתך?  לאן?  כל הסיפורים על חוטף ועל
מתנקש עלו במוחו של אנטיקוט והוא נתן לדמיונו להשתולל.  האדם:
אני מארגון אס או אס שהעלה אותך לשלטון, אני מכיר מנהרה סודית
שדרכה אנחנו יכולים ללכת.  האדם הוביל אותו דרך המרתף ישר
למנהרה סודית.  הם הלכו שעות על שעות.  ואז היגיעו אל עיר תת
קרקעית.  האדם אמר לו ששם הוא יפגוש בחיייזר.   אכן הוא פגש
בחייזר בעל משושים למראה. אין יודע מה הם דברו בניהם.  אבל
החייזר כנראה העביר לו טכנלוגיה מתקדמת כי בחוזרו הוא הוציא צו
מלכותי שאמר: אני נותן שטח מחייה לחייזרים בכדור הארץ, הפוגע
בהם בשטח זה מות יומת.



לפני עשרים שנה
אם הבית העירה את אנטיקוט בבית היתומים בו התגורר. הוא קם, רחץ
ידים והחל להתפלל תפילה לאלוהים. אלו הימים בהם עוצבה אישיותו
ואמונתו או במילים אחרות:  חוסר אמונתו.  כי כל פעם שהוא התפלל
לאלוהים הוא לא נענה בשום דרך. חוץ מיזה הילדים והילדות הציקו
לו והתבדחו על חשבונו.  הם קראו לו : הזכר בעל הפות.  או
בשפתם: אנטיקוט.  הוא קיבל ארוחות דלות ומכות . בקיצור, הוא
עבר גיהנום בבית היתומים.  לכן כשהוא היה אחר כך מלך הוא ציווה
בצו מלכותי לפטור ממס את כל בתי היתומים ואת כל ההוסטלים
בעולם. בנתיים העולם ליקק את פצעיו אחרי מלחמת העולם השלישית
והפצצה הגרעינית.  ארגון האומות המאוחדות התכנס כדי למצוא
פיתרון לבעיה של הטרור והמלחמות.  הרבה שנים ארך המפגש בהפוגה
של כמה חודשים זה מיזה ואז יצא מזכיר האו"ם והודיע: צריך לחפש
מלך שלא מאמין בדת שימלוך עלינו.  הם ערכו הגרלה בניהם והרבה
נפסלו עד שהיגיעו לאנטיקוט.  הם שאלו אותו הרבה שאלות והוא ענה
על כולם ביושר.  הם התכנסו והחליטו שהוא ימלוך עליהם.  את בית
היתומים הם הרסו ובנו במקומו ארמון. הושיבו אותו על כס מלכות
וקראו: הידד. המסיבה נמשכה שלושה ימים.  



יומני היקר
הם שאלו שאלות קשות.  כמו למשל אם אני מאמין באלוהים ובאיזה.
על כל השאלות עניתי ביושר.  לא ידעתי מה קורה איתי.  לפעמים
נסגרתי בחדר מבודד יחד עם עוד מאה מועמדים עייפים מלאי זעה.
לא ידעתי מה זה יום ומה זה לילה? הם שאלו אותי מי הייתה אימי
ומי אבי?  האם אני רוצה ילדים ולמה?  על כל השאלות עניתי
ביושר.  אחרי זה הם לקחו אותי לחדר עם מחשב ונתנו לי לשחק בו.
המחשב שאל אותי כל מיני שאלות פולטיות ובטחוניות, אלוהים, כמה
שאלות יש למחשב אחד?  
מה עשיתי שזה מגיע לי?  לבסוף הוחזרתי לבית היתומים.  אם הבית
הכתה אותי כרגיל ונתנה לי לאכול רק לחם וביצה.  אוי, כמה
ששנאתי אותה.   לבסוף היגיע לימוזינה. הנהג אמר לי להיכנס.
נכנסתי כשאני לא יודע לאן. מזכיר האו"ם קיבל את פני בחדרו
הפרטי ואמר לי: אתה תהיה מלכנו.  



סיפורו הבלתי יאמן של יעקוב
נלקח מהיומן של יעקוב
מתתי והיגעתי לחדר המתנה אפור למראה. כן, בניגוד לכל המסופר,
חדר ההמתנה של העולם הבא הוא לא לבן אלא אפור.  ישבתי על ספסל
מעץ ולידי ישב נער כבן 15 שלא הפסיק למלמל: אני לא מת, אני לא
מת.לבסוף פניתי אליו ושאלתי אותו: תגיד לי, איך קוראים לך?
הנער ענה לי: דב. שאלתי אותו: איפה אתה חושב שאתה נמצא? דב:
בבית החולים, עברתי תאונת דרכים קשה יחד עם חברתי .  אני לא
יודע איפה היא.  הבנתי מתוך דבריו שהיא חיה והוא נהרג.   אני:
תגיד לי הרגשת אור מסננור או מנהרה לפני שהיגעת לכאן?  דב:
הרגשתי גם הרגשתי, נו אז מה?  כנראה נפצעתי קשה וחלמתי חלום.  
אני: האם אתה מריח כאן ריח של בית חולים?  דב:  לא, אבל תמיד
הייתי תתרן.   ברגע זה קראו לי לחדר.  



הדלת נפתחה באופן אוטומטי. נכנסתי לחדר קטן מאוד. מאחורי שולחן
גדול ישב על כיסא מלאך עם כנפיים לבנות. פרצופו היה חמור סבר.
הוא העיף מבט בתיק שכתוב עליו: יעקוב ונרוט.  ( זהו שמי) לפתע
הוא הרים את מבטו ואמר לי: שמך יעקוב ונרוט, נולדת בתשיעי למאי
1991 ומתת בשלושים ליוני  2020 .  המלאך השומר שלך מסר לנו
שעזרת לזקנים ולחולים ואפילו נתת כסף לעניים. מותך היגיע עקב
מגפה שפרצה בכל העולם.  בגלל סוג המוות הזה נמנע מאיתנו לשלוח
אותך לגן עדן ובגלל מעשיך הטובים אנחנו לא שולחים אותך גם
לגיהנום.  אנחנו נשלח אותך לאזור בניים עם מדריך אישי שילווה
אותך ויתן לך משימות. אם תבצע אותם בהצלחה תיכנס לגן עדן, אם
לא, תיכנס לגיהנום.  באותו רגע שהוא סיים הוא לחץ על כפתור
וכמו בסרטים עפתי דרך הקירות לעבר מנהרה.



בניין רב קומות, חדר קטן, ספה, על הספה לידי ישב בחור צעיר
שהציג את עצמו בשם ליאור. הוא אמר שהוא המדריך האישי שלי ושהוא
נבחר על פי האישיות שלי רצונותיי וצרכי.  אחר כך הוא אמר לי
להפעיל את הטלווזיה שהייתה על שידה.  היה שם תוכנית בשם: כוכב
מת.  ותוכנית בשם: ראיון עם מתים חדשים.  מאוד השתעממתי ולכן
כיביתי אותה. לקחתי משקה מהמטבח שליאור קרא לו: אנרגית רוחות.
זה היה מין קפה ונראה כקפה וגם הטעם שלו היה כקפה אבל לא היו
בו החומרים של קפה.  לבסוף הסתכלתי אל החלון. ראיתי ערבי הולך
עם שבעים בתולות שרצות אחריו.  ליאור העיר בחיוך: הערבי הזה לא
יתאבד יותר. לפתע ראיתי את דב הולך כסהרורי כשלידו מדריך אישי.
ליאור אמר לי: זאת המשימה שלך, תתחבר לדב ותשכנע אותו שהוא מת
כי אם לא הוא ישאר כאן כל המוות.  



ירדתי למטה כל המדרגות הישנות. נפגשתי עם דב והוא אמר לי: הי,
שמח לראות אותך שוב.  אני: איפה אתה חושב שאתה נמצא?  דב:
בעיר,בכדור הארץ, אני עדיין מחפש את חברתי.  שאלתי אותו אם הוא
רוצה לבוא איתי לבית השעשועים של העיר והוא אמר לי שהוא מוכן.
הלכנו אל בית השעשועים. זה היה מין מבנה עגול ועתיק יומין מימי
בראשית.  אדם קרח לבוש נוצצים הוביל אותנו אל פינות השעשועים.
לפתע ראינו את הערבי עם שבעים בתולותיו נכנס. הוא סרק את האולם
ואמר ולאיש: תן לנו חדר פרטי! האיש הורה לו לבוא אחריו
והבתולות נעו אחריו.  דב ואני הלכנו אחריהם ושמענו מתוך החדר
צרחות וזה לא נשמע כצרחות תענוג.  ליאור התגלם לידי ואמר: הן
יקרעו אותו לגזרים, כי הן לא יכולות לעשות עם אף אחד סקס.  דב
לא ראה אותו כי הוא שיחק במכונות המזל.  ליאור: קח אותו לחדר
הסיאנס!  אולי שם הוא ישתכנע שהוא מת.



חדר הסיאנס היה חשוך. במקום שולחן היה בו מסך ענק. איש אחד אמר
לנו: עכשיו נזמין את החיים לפה. מי רוצה להשתתף? קפצתי ואמרתי
שאני רוצה לראות  את חברתו של דב, שירה. האיש אמר לי שהוא
ינסה. הוא לחץ על כל מיני כפתורים. בהתחלה ראינו רק ערפל עבה
מאוד ואחר כך את שירה בחדרה.  היא כסתה את פניה ולא היביטה
אלינו. אמרתי לדב לקרא לה.  דב קרא לה: שירה זה אני דב, איפה
את? שירה פקחה את עניה ואמרה: איפה אני יכולה להיות? חזרתי
הרגע מהלוויה שלך ועכשיו אני בוכה בלי הפסקה.  דב: אני מצטער
על התאונה, כנראה שתיתי יותר מידי ערק ולא ראיתי את המשאית.
שירה: זה לא משנה לי, איפה אתה נמצא כרגע?  דב: באזור ביניים,
זאת עיר קטנה, הם צריכים להחליט אם לשלוח אותי לגיהנום או לגן
עדן.  ברגע זה נראה שוב הערפל העבה. האיש אמר: הקשר נותק.  דב:
עכשיו אני יודע שאני מת. בו ברגע שהוא אמר מילים אלו הסתובב כל
החדר ומצאתי את עצמי בגן עדן, מאז אני מאושר



המסע אל הבלתי נודע
(נלקח מהיומן של אלינור)
רצתי כמו שלא רצתי מעולם מסביב לבניין ארוך ורחב. איתי ביחד
רצו גם כמה ספורטאים.  חולקנו לקבוצות וכל אחד היה צריך
להתחרות אחד בשני.  כמו כן למדנו לימודים קשים ואימונים בכל
סוגי הנשק. למקרה שניפגש באיזה אויב בלתי נודע.  למדנו כישוף
וגם על פילוספית הארגון של אס או אס.  הרבה נשרו באמצע.  מי
שלא נשר גורש עקב פעילות לא חוקית זאת או אחרת.  ידעתי שאם
אצליח לעבור את כל הרמות בשלום אזכה להיות בתוך מכונת הזמן. מה
זה מכונת הזמן?  יש אגדה שאומרת שאדם בשם יוסף אבוטבול בנה
אותה על פי הספר של דודו של איישטין ומאז היא התגלגלה לארגון
אס או אס שם היא נשמרת עד היום. חכו רגע, אני שומעת את הבוס
הגדול קורא לי, אני אחזור אחר כך לכתוב את היומן.



המשרד של הבוס היה מפואר ועתיק מאוד. הוא ישב על כיסא גדול
מאוד. קראו לו שי מצפה.  הוא פנה אלי בחיוך נרגש: נבחרת מבין
מאות להיות הראשןנה שתיסע בזמן ותראה את ההסטוריה העתיקה
והעתידנית. אני: אני מאוד מתרגשת, איפה היא?  שי: קודם כל עלי
לומר לך כמה כללים: א. אסור לך לעולם לשנות את ההסטוריה, את רק
צופה בה אלא אם מישהו אחר מנסה את נלחמת בו.  ב. את יכולה
להתחבר עם מי שאת רוצה בעבר או בעתיד בלי שהם ידעו שבאת מזמן
אחר.  זהו בעצם. כשהוא סיים הוא הושיט לי שלט קטן. הוא אמר לי:
זה למקרה שתצטרכי לברוח. את לוחצת עליו ונמוגה.  עכשיו מדריך
יראה לך איפה מכונת הזמן,בהצלחה.  



המדריך הביא אותי אל בניין גדול מאוד וחשוך, שם הייתה מיטה
בגודל שלי. הוא הורה לי לשכב עליה.  אמר לי לא לפחד ושם על פני
מסכה של גז מרעיל.  ידעתי שבקרוב אמות. ואכן כך קרה. יצאתי
מגופי ועברתי דרך מנהרה גדולה לעבר האור.  לפתע בלי שום אזהרה
מוקדמת נפתחה דלת באמצע של המנהרה ואני נשאבתי לתוכה.  זאת
הייתה מנהרה חשוכה מאוד ולפתע נפלתי לתוך מרצפת בטון קשה וכל
גופי כאב



לפתע שמעתי צעקות: זונות, אני ארצח אתכם. קמתי מהר וראיתי אדם
עם פרצוף מעוות חונק יצאנית. מתברר שנחתתי בלונדון לתקופה של
ג'ק המרטש. הוא לא ראה אותי.  היא מתה כעבור כמה דקות והוא
ריטש אותה בעזרת סכין קצבים.  כשהוא סיים את המלאכה המזויעה
הוא הסתכל לכל הכיוונים ולפתע נראה אור גדול.  אדם הופיע  וירה
בג'ק המרטש שלושה כדורים. הוא נפל על הרצפה כשהוא מתבוסס בדמו.
האדם שפגע בו ברח מהמקום. ידעתי שעלי להגיש עזרה לג'ק ואחר כך
לרדוף אחרי האדם שירה בו ולחסל אותו.  קיוותי שאספיק .



לחשתי כמה מילים ושמתי את ידי על גופו.  אנרגיה מרפאת זרמה
ממני אליו.  הוא לחש לי תוך כדי: אני... רוצה.. לומר.. לך...
מילים... אחרונות...  קוראים... לי... ג'ו..  ואני.. רופא..
מנתח.. אני יודע על כל המחלות שגורמות הפרוצות ולכן אני הורג
אותם בזה אחר זה.  לא רציתי יותר לשמוע ואמרתי לו שהוא לא מת
ושהוא עכשיו בריא.  הוא שאל אותי מי אני?  אמרתי לו שאני גם
רופאה כמוהו אבל עוסקת בתורת הנסתר. אחר כך עזבתי אותו והלכתי
לרדוף אחרי האדם שירה בו.



הידעתם שאפשר למצוא אדם רק על פי חתימות האנרגיה שלו אותם הוא
לא יכול להסתיר?  לכן עקבתי אחרי חתימות האנרגיה של האדם
היורה. היא הייתה צהובה חיוורת כלומר הוא עומד להעלם מפה. לכן
הלכתי על פי שביל החתימות עד שהיגעתי אל שביל עפר וראיתי מכונת
זמן ואת האדם בתוכה.  הספקתי לראות רק על איזה כפתור הוא לחץ
וגם אני לחצתי על השלט שבידי.  אור מסנוור אפף אותו ומכונת
הזמן נעלמה. גם אני נמוגתי לאט לאט.  .



מנהרה, דלת, ופתאום נמצאתי במצריים.  ידעיתי שכל מה שאני רואה
אסור לי להתערב.  אבל לפתע ראיתי אדם מזוקן לוקח מוט ברזל
ומניף אותו על אדם אחר.  צעקתי לו: משה, אל תכה את המצרי.  הוא
נפנה אלי ואמר לי: איך את יודעת מי אני?  הוא מעביד את בני
עמנו בפרך. אמרתי לו: אז לך אל פרעה ואמור לו שאם הם לא
ישתחררו תבוא עליו עשר מכות.  משה נכנע והסכים לדברי.  ברגע זה
ראיתי את האדם שאני רודפת אחריו הולך לקבר מצרי ופותח אותו
במנעול גנבים.  רצתי אחריו.  הוא נכנס לחדר האוצרות ולקח משם
מטה.  ברגע זה נהיה חושך כבד על הארץ וקול נשמע: אם לא יוחזר
לי המטה כל הארץ תחרב. האדמה זעה ונפלו כדורי אש.  המיים הפכו
לדם.  התחננתי בפני האדם: החזר את המטה פן יהרס העבר. האדם:
אני רוצה להרוס את ההסטוריה, נשלחתי על ידי פרופסור מלשטיין
להרוס את הזמן ושום דבר לא יעצור אותי. יריתי בו באקדח אבל הוא
לחץ על השלט ואמר: יש לי שכפץ. לפתע הוא נעלם בסערת זמן.  גם
אני לחצתי על השלט .



לו ידעתי מה אני אמצא בעתיד לא הייתי לוחצת על השלט. כל הארצות
נעלמו. במקומם היו ערים קטנות מאוד. בהם התכנסו שרידי האנושות.
הסתובבתי בעיר קטנה כזו וראיתי את האנשים כשהם לבושים בגדים
בלויים וקרועים. מבט של יאוש היה על פניהם.  אדם אחד בשם לו בא
אלי ואמר לי: אם את רוצה את יכולה להתארח בחוותי אבל לא בטוח
שיהיה שם מזון.  נכנסתי לחווה העלובה שלו. אור דלק מעששית נפט
וילדיו היו מורעבים מאוד וזכו רק לכמה פיסות לחם. הגבר האשים
תמיד יצור אחד בשם הטורף שהוא הגורם לצרותיהם.  אמרתי לו שאני
אעזור לו ככל יכולתי. ידעתי שהוא התאהב בי ישר כי ראיתי זאת
בעניו. הוא שאל אותי שוב ושוב מאיפה באתי אבל עניתי לו תשובות
מתחמקות.  אמרתי לו שאני באה מארץ רחוקה מאוד.  הוא האמין לי
בינתיים ועכשיו שאלתי אותו מי הוא הטורף?



אחרי מלחמת העולם השלישית ( כך סיפר לי לו) נהרס העולם בגלל
הקרינה החזקה שהותירו אחריהם הפצצות הגרעיניות.  הרבה נהרגו
באותה הפצצה, וחלק חלו מאוחר יותר בכל מיני מחלות מוזרות.
כדור הארץ לא היה ראוי יותר להתישבות מליון קילומטרים רבועים.
רק כמה אזורים מעטים נותרו בלי קרינה ובהם התיישבו שרידי
האנושות.  באותו אזור נגוע חי לו על אדם.  אנחנו משערים
שהקרינה במקום להזיק לו עוזרת לו להתפתח.  אנחנו קוראים לו
ה"טורף".  כי הרבה כבשים נעלמו לנו בזמן האחרון ואנחנו חושדים
שידו בדבר.  לכן אני יוצא למסע ללכוד אותו חי. האם את רוצה
להצטרף?



לבשנו מסכות מגן מפני קרינה ויצאנו לדרך.  ראיתי מסילת ברזל
הרוסה ועליה רכבת הפוכה. לו: זה תוצאות המלחמה, עוד תראי מקרים
זוועתיים יותר. הלכנו דרך ערים הרוסות ושלדים של בני אדם
מעוותים. הקרינה שבשה את הטכנולוגיה ולכן השתמשנו בחושינו. גם
ראיתי עצים כרותי ראש.  לו: כל הארצות של פעם נמחקו ואינם.
הטורף עושה בשטח הזה מה שבא לו.  השטח היה מדברי ויבש והשתמשנו
ברגלינו כדי לעבור בו.  אכלנו מעט ושתינו מעט כדי לא לבזבז
אוכל ושתיה.  חיות לא היו בשטח והסקנו או שהם מתו בגלל הקרינה
או שהטורף לקח אותם למערתו.  בין כה וכה היגענו לסלע גדול
והשקפנו במשקפת על הטורף. ברגע זה ראיתי דבר שזעזע אותי. ליד
האדם המוזר ומעוות הפנים ישבה אישה מוכרת לי בשם רוז.  החנקתי
צעקה כי לא רציתי שהטורף ישמע אותי. אמרתי ללו: יש שם עוד
מישהי. לו: עלינו להרוג אותה לפני שנלכוד את הטורף, את מוכנה
לזה?  



ירדתי מהסלע הגדול. הלכתי בחשאי אל רוז. ידעתי שאם היא תראה
אותי היא תהרוג אותי.  לכן החשאיות הייתה צורך.  רוז לא הרגישה
בנוכחתי כי התקרבתי אליה מאחור והפתעתי אותה כשאני חמושה
בסכין.הסתערתי עליה וריתקתי אותה לרצפה. היא אמרה לי: את לא
יכולה עלי. הזמן יהרס בין כה וכה, יש הרבה מביננו. אני: אהרוג
כל אחד מכם. לפתע ראיתי צל ענק מעלינו. זה היה הטורף. לא הייתה
לי בררה אלא ללחוץ על השלט שבידי. סערת הזמן הופיעה וחטפה את
שיננו.  



אל מלא רחמים( המשך של הארגון)
( נלקח מהקלטת של ז'אק וסוזי)
אתם שומעים אותנו? הלו, יש פה מישהו עבור? ....  מי שישמע את
הקלטת הזאת שידע שאנחנו כבר מתים אבל ניצחנו במלחמה. אני משדר
לספינת חלל שעומדת להתרסק כל רגע.  אנחנו מקוווים מאוד שמישהו
ימצא זאת ויתעד את כל מה שקרה לנו למען הדורות הבאים. בשביל לא
לרתום את העגלה לפני הסוס נספר דבר דבר מתחילתו.  כשזה יגיע
לסוף הקלטת תשמיד את עצמה כדי לא ליפול בידי הידיים הלא
נכונות.  אנחנו מתחילים.



אחרי שניצחנו את מטילדה והרגנו אותה ברחנו מכוכב לו. האורקים
עשו מסיבה על ידי נצנוצים נדלקים וכבים.  ידענו שהאורקים ישמרו
על גופתה של מטילדה ולכן טסנו בספינת החלל הקטנה שהייתה
מצויידת בכל דבר. כולל מזון לחיות שלנו פלוס חתול.  החתול ילל
כל הדרך ולכן נתנו לו חלב משלנו ושמרנו עליו.  זה היה חתול
מיוחד, חתול פלאים שיודע לעשות נפלאות כשצריך .  בהתחלה לא
ראינו שום אויב אבל לפתע קרה משהו שהסיט אותנו מהמסלול.  



על המסך הופיע ספינת חלל זרה ובלתי מוכרת והחלה לירות עלינו
טילים שבנס החטיאו את המטרה והתפוצצו בחלל העמוק. אבל אנחנו
ידענו שהטילים האלה לא יחטיאו לאורך זמן. התיעצנו מה לעשות עד
שלפתע החתול פתח את פיו ואמר: סעו לכוכב אברג'ין!  זה הפיתרון.
והשתתק. הפעלתי את מנוע העל חלל וטסתי בעל חלל כדי להגיע לכוכב
אברג'ין. כל הדרך רדפו אחרינו חלליות האויב עד שלפתע החתול
זינק על כפתור ושלח בהם כמה טילים. הם לא חזרו יותר.  



כוכב אברג'ין היה בעצם מדבר אין סופי. היו לו שלוש שמשות שלהטו
בחום עז ולא הרפו לרגע.  לקחנו איתנו מיכל שתיה וגם את החתול
עושה הנפלאות והתחלנו ללכת ברגל. לפתע שמענו נהמה עמומה. החתול
פתח את פיו ואמר: הגענו לאזור המפלצות.  ואכן עשרות מפלצות
הופיעו לפנינו כאילו משום מקום. הם היו עשויים מראש של זאב
ונמר. ידענו שהם אוכלי כל ושהם יטרפו אותנו. אבל לפתע התחולל
מהומה במחנה המפלצות אוכלי הכל והם התחילו להרוג זה את זה.
לבסוף הם הרגו את כולם. המשכנו ללכת כשאנחנו שותים המון  ולא
מפסיקים לרגע
עד שהחתול אמר: זהו סוף המדבר. לונו בבית הראשון שתמצאו.
עשינו כדבריו.



העיר הייתה בנויה מאוהלים בעלי פתחים כי לא היו לאנשים מזגנים
להפיג את החום. נכנסנו לאוהל הראשון שראו עיננו. היה שם אדם
מזוקן שאמר לנו: שמי או ובואו להתארח באוהלי.  בתוך האוהל היו
רק מצעים. ישבנו שם והאיש הביא לנו אוכל דל שהוא הצליח לצוד.
זה היה אוכל טעים שלא גמרנו עד הסוף כי הוא מילא את צלחתנו עד
בלי די. שתינו משקאות קרים מאוד והלכנו לישון. כשהתעוררנו
ואכלנו ארוחת בוקר החתול אמר לפתע:  סעו לארמון השליט.  או: מי
דיבר עכשיו?  אנחנו: אף אחד.  



ארמון השליט היה בולט לעיין כי לא היה אוהל. הוא היה עשוי כולו
משיש בוהק והאיר למרחקים.  הוא היה ענק מאוד.  בתוכו נשמעה כל
הזמן נהמה עמומה שבאה מאחד החדרים.  בשער של הארמון הסתובבו
שומרים אוחזי רובים ונראו משועממים.  ידעתי שלא נוכל לעבור
אותם כשלפתע סוזי אמרה: היגיע הזמן להשתמש באחד היכולות שלי.
סוזי העבירה להם מחשבה בטלפתיה והם לקחו את החרב והרגו את
עצמם. עכשיו יכולנו להיכנס לתוך הארמון.



המכונה הייתה בצורה אלפסית ובתוכה היה חומר לבן שבעבע כל הזמן.
זאת הייתה מכונה ענקית שהאפילה על החדר הקטן. עמדנו מולה
ושאלנו את עצמנו מי יצליח לכבות כזה דבר שפועל אלפי שנים? ועתה
שולט ביקום בעזרת אנשיו.  חיפשנו תקע שמחובר לשקע אבל לא
הצלחנו למצוא.  לפתע החתול אמר לנו: קפצו לתוך המכונה! ובדברו
כך הוא קפץ ונעלם לתוך החומר הלבן שלא הפסיק לבעבע. לא היססנו
דקה וקפצנו אחריו. החומר הלבן כיסה אותנו וידענו שנמות במקום.
למזלנו ראינו כפתור כיבוי של המכונה ולחצנו עליו. המכונה פסקה
מלפעול אבל אנחנו נפלנו עוד יותר למטה...



תעלומת העלמו של אברהם תדמור
(נלקח מהיומן של מיה תדמור)נכדתו של אברהם תדמור
אימי אמרה לי בצוואתה לפני שמתה שאני צריכה לחפש את אבא שלה
שנעלם לפני שנים. למרבה המזל גם אני עובדת במשרד חקירות פרטיות
ולכן הקדשתי את כל מאמצי ואת כל משאביו של המשרד. חיפשנו קודם
כל בבית שלי ומצאנו אחרי מאמצים רבים בארגז. ניייר שעליו כתב
סבי דברים שיכולים לגרום לכך שימצאו אותו ואולי לא. ידעתי שעלי
להיפרד מכל ידידי ונפרדתי מכולם. הזמנתי מטוס וטסתי לרומניה.



רומניה
קור אימים, שלג ירד כל הזמן. לבשתי מעיל והדלקתי חימום בבית
המלון הזול אבל גם זה לא עזר. התקשרתי ליוסי כהן הבלש הבנלאומי
שעזר פעם לסבי. ועתה אני מחכה לו.  הוא לבש בגדים קצרים. זה
העלה אצלי את הפיוזים הקצרים.  אמרתי לו: איך אתה יכול בקור
כזה? הוא אמר לי: כשפעילים לא מרגישים כלום. אמרתי לו: הישגת
משהו? הוא אמר לי: אחרי המסמך שהבאת לי ואחרי השאלות הנכונות
הגעתי למסקנה שיש ארגון שקוראים לו רוז'. שסוגד לאיזו ישות
מעורפלת. שאלתי אותו איפה הם נמצאים? הוא ענה לי: בקקטובות
באיטליה, יותר מיזה לא הצלחתי לחקור לעומק. עכשיו אני אחזור
להיות אלמוני ואת יודעת איפה למצוא אותי. הוא פתח את הדלת
ונעלם.



איטליה
חדר חשוך, שמעתי קולות כל הזמן.  הלכתי לאט לאט כדי לבדוק את
משמעות הקולות והם נהיו ברורים יותר ויותר. אחד הקולות אמר:
אתם צריכים לשלוט בעולם בזכותי כי אני אבוא לכדור הארץ
בדמיויות שונות. הקול השני אמר בקול כנוע: הו רוז', אנחנו עוד
נשלוט בעולם הזה בעזרת כוחך האדיר. הו רוז', הראה לנו את הדרך
אל השליטה.  לפתע נכנסתי לחדר בו נמצא מישהו על כס מלכות. כס
המלכות היה אפוף ערפל
קהל רב התאסף מסביבו. רוז': שבו את מי שבאה לחדר כי אני צריך
את האנרגיה שלה!  ברגע זה קמו שני גברתנים ובאו לעומתי. ידעתי
שאני בסכנת חיים.



הכלוב היה מצחין ובעל ריח בלתי מזוהה.  רוז' גנב לי את האנרגיה
שלי לאט לאט והרגשתי מאוד עייפה.  כל יום הוא לקח מנת אנרגיה
גדולה יותר.  ידעתי שבסוף אמות. התפללתי לאלוהי: אני יודעת
שאתה לא תיתן לי להשלים את המשימה אבל רק דבר אחד אבקש ממך
בטרם אמות: רוצה אני להיות במחיצתך.  באותו רגע נפרצה הדלת
ונשמעו כמה יריות.
אחר כך ראיתי גבר שנושא אותי על כפיים ואחר כך לא ידעתי כלום



התעוררתי בבית החולים על שם ג'ימס. כאב לי הראש מאוד.  לפתע
נפתחה הדלת ושמעתי קולות: תנו לי להיכנס! תנו לי להיכנס! מולי
ניצב גבר גבוה ויפה. בלונדיני עם עניים כחולות. הוא אמר לי:
תודה לאל שהתעוררת, חילצתי אותך מהתופת.  אמרתי: איך קוראים
לך?  הגבר: אוהב חניתה, סוכן של אס או אס. אני רודף כבר שנים
אחרי רוז'. אני: יוסי כהן אמר לי שהוא נמצא בידי רוז'. אוהב
חניתה: אני חושב שהוא טועה או הוטעה, גם לי יש אנטרס למצוא את
סבך.  אם תשלימי איתי את המשימה שלי אעזור לך למצוא את סבך.



האי היה בודד וחסר שם. התקרבנו אליו באוניה בשקט. החוף היה
שומם וחסר תיירים. לאוהב חניתה היה אקדח ולי היה גם אקדח.
צלעתי מעט כי רוז' גנב לי את האנרגיה.  אוהב חניתה צעד לפני
בצעדים בטוחים כאילו הוא יודע מה הוא עושה. הלכנו בשביל שנוצר
על ידי בין אדם. היגענו לגדר תיל. אוהב חניתה הוציא מכיסו
מספריים וגזר את חוטי התיל. נכנסנו דרך הפרצה לתוך הבסיס
ונשמעו קולות חזקים.  הקולות אמרו: כל העולם יהפך לחם מאוד
בשביל האנושות.  אוהב חניתה הוציא את חומרי הנפץ מפלסטיק
והדביק אותם בקירות הביתנים.  חזרנו לחוף השומם שם חכתה לנו
הפעם צוללת. את הבוס האדיר לא הרגשנו אבל חשנו את ההדף.  



כשהיגענו לחדר שלי אמר לי אוהב חניתה: המסמך העתיק לא מדבר
בכלל על רוז' הוא מדבר על  זור.  אני: מי זה זור?  אוהב חניתה:
זור הוא מכשף שנוהג להיכנס לעולמות אחרים ולצאת מהם. אברהם
תדמור הלך איתו למשימה כדי להציל מישהי ונתקע בעולם האחר.
אני: איך אתה יודע את כל זה?  אוהב חניתה: הכל מהמסמך העתיק,
יש שם כמה שערים לעולם האחר.  אני: איך אני מוצאת את זור?
אוהב חניתה: הוא נמצא בסין ואקח אותך אליו.



העולם האחר
הידעתם שבעולם האחר יש אותו דבר?  כמו לונדון אבל עם יצורים
שהם לא בני אדם. הם נראו כגבוהים ובעלי שלוש עניים. אחד מהם
אמר לנו: בלו לו לו.  אני מבינה הרבה שפות אבל את השפה שלהם
אני לא מבינה.
אוהב חניתה: אני לא יודע מה הוא רוצה אבל עדיף ללכת אחריו.
הלכנו אחריו לפאב שאני לא יודעת את שמו.  הוא נתן לנו משקה
צהוב בהיר שאוהב חניתה טען שהוא אמר שזה יין.  לא שתיתי ממנו
כי אני לא שותה משקאות לא מוכרים. לפתע ניגש אלינו יצור ואמר
לנו באנגלית בסיסית: אני המנחה שלכם בעולם הזה, כל מה שתרצו
תבואו אלי.  



למנחה קראו לי. הוא הוביל אותנו לבית מלון ודיבר עם פקידת
הקבלה בשפה הבלתי מובנת. אחר כך הוא אמר לנו: זה בסדר, אתם
יכולים להיכנס לחדר אחדשמספרן 7000. אם תרצו אותי יש לי טלפון
נייד שמספרו תשע. אמרנו לו תודה והוא הלך לדרכו. עלינו למעלית
במעלית אוטמטית חסרת כפתורים. אמרנו את שם החדר והיא עלתה
אליו.  החדר היה עם טלווזיה אבל לא השתמשנו בה כי לא ידענו את
שפת היצורים. המיטות היו לא נפרדות אבל אוהב חניתה אמר שהוא לא
צריך לישון בלילה ושהוא ירד לפאב.  זה היה סידור נוח בשבילי.



בבוקר לי אמר לנו שהוא יודע איפה אברהם תדמור נמצא. הוא הזמין
לנו מונית למקום שנקרא "המקום האפל".  המונית הייתה אוטמטית
ובלי נהג. והיא לקחה אותנו למחוז חפצנו. זה היה מין מערה לא
גבוהה ולא נמוכה. נערה כבת שתים עשרה ישבה שם כבולה באזיקים
בידיה. היא אמרה: טוב שבאתם להציל אותי.  הם עומדים להעלות
אותי לקורבן. שאלנו אותה איפה אברהם תדמור?  לפתע נשמעו יריות
והחלטנו להימלט בחזרה למלון עם הנערה כבת השתים עשרה ולחקור
אותה שם.



לנערה קראו לורה. שאלתי אותה איפה אברהם תדמור? היא ענתה לי:
הכל מעורפל אצלי,  קודם הייתי בעולם שלכם ופתאום אני בעולם
האחר.  כך שאני לא יודעת איפה אברהם תדמור ומי זה בכלל. אני
מבקשת שתחזירו אותי הבייתה. הבטחנו לה שנעשה כן. המנחה אמר
לנו: אני ממשיך לחפש אחרי סבך בעולם האחר.  בנתיים כדאי שאני
אקח את הנערה הזו אל השער החוצץ בין עולמה ובין עולמנו.  



המנחה אמר לנו אחרי כמה ימים: סבך לא נמצא בעולם הזה, חיפשתי
בכל מקום.  שאלתי אותו: יש עוד עולמות אחרים חוץ ממכם?  המנחה:
כן, אבל הם מסוכנים מאוד לילדה כמוך.  אני: למרות זאת קח אותי
אל אחד מהם.  המנחה: אוקי.  אוהב חניתה: גם אני רוצה ללכת
איתך. אני:לא, אתה תישאר פה למקרה שימצאו אותו במקרה.  אני: קח
אותי לשם.  



ישראל
מצאתי את עצמי במדינת ישראל אבל הנאצים נצחו ושלטו בעולם. אני
מצאתי את עצמי בתא קטן של בסיס של מחקר על היהודים ועל היהדות.
זה היה נורא. הנאצים סממו אותי בכל מיני סמים. נתחו אותי בכל
מיני מקומות בגוף.  בין לבין שמעתי מהאסירים האחרים שיש שליט
נאצי חדש ושמו הנריך לייזר והוא הקים את מחנה המחקר הסודיהזה.
התפללתי לאלוהים כל הזמן שיציל אותי מהמקום הנורא הזה אבל הוא
כנראה היה עסוק בבקשות אחרות.  מי שיראה את היומן הזה שיציל
אותי בבקשה...



מותו ותחייתו של "הגדול מכולם" ( פרק מכתבי הכתב הנודד)
.(יומנו של שי מצפה)
אני ועינב שוורצמן פסענו לעבר המדבר האנסופי.  הוא היה סוער
מאוד בסערות חול ולא פעם כמעט טבענו. הלכנו לחפש אחרי  "הגדול
מכולם"
יצור אגדתי שייסד את דת האראלנים בכוכב הזה.  עינב שורצמן
התללונה כל הזמן על סופות החול.  אני: זה מדבר אראלני, מה רצית
שיהיה? הלכנו לשאול אותו כמה שאלות.



לפתע הגיח משום מקום ענן של צרעות אראליניות. אלו הורגות יצור
שנכנס למדבר האנסופי ומשאירים את גופתו.  עינב הוציאה מרסס
מתיקה האישי והחלה לרסס את הצרעות האיומות.  חלק נפלו חלל וחלק
נפצעו קשה וחלק החליט לברוח על נפשו.  ידענו שהצרעות זה לא
הסכנה האמיתית שלנו והתכוננו לסכנה האמיתית.  



שודדי המדבר באו עם חרבות שלופות. הם נקראו "אויבי הנשמה" כי
הם היו לוקחים לך את הנשמה ומשאירים  אותך זומבי.  אחד מהם
התקרב אלינו ואמר בקולו העמוק: את הפילגש שלך אנחנו רוצים
ואותך נהפוך להיות זומבי שלנו לעולם.  הם שלפו את חרבותיהם
והתחולל קרב קצר שבמהלכו הם נצחו. עינב נכלאה בכלוב ואת הנשמה
שלי הם לקחו. הלכתי כמו זומבי אחריהם לכיווון בלתי נודע.



לא הרגשתי כלום. המסע הארוך לא היתיש אותי כלל וכלל.  לפתע
הגענו לאוהלים שלהם. לא שמעתי כלל את צרחות האונס של עינב
שוורצמן. הייתי אטום לגמרי ושקוע במין ענני צמר גפן.  לפתע
התעוררתי לקולה של עינב שוורצמן. הייתי על מיטה במין חדר
אפלולי ועינב אמרה לי: טוב שהתעוררת, אני צריכה לספר לך המון
דברים.



אתה שואל מה קרה לך אחרי שגנבו לך את הנשמה? הובלנו דרך עמקים
וודאדיות אל מקום נסתר בו פזורים אוהלים של "אויבי הנשמה" שם
ראש אויבי הנשמה אנס אותי באכזריות נוראית.  לפתע הופיעו ממרחק
רכובים על חיות בעלות שני ראשים גברים לבושים כנזירים. היו להם
חרבות שלופות.   מספרם היה שתים עשרה.  הם החלו לדקור את אויבי
הנשמה והללו ברחו במנוסת בהלה.  אחד מהם קרב אלי ואמר: קחי את
הגבר שלך ובואו איתנו.  הלכתי איתם כשאני נושאת אותך על כתפי.
שלושה ימים ושלושה לילות הלכנו עד שהיגיענו אל נווה מדבר
שבמרכזו הייתה טירה מאבן בה אתה נמצא.  שנים עשר הנזירים לחשו
לחש והתפללו עד שנשמתך חזרה אליך.  



רציתי להסתלק, רציתי לברוח,  אבל עינב אמרה לי: אין לך לאן
לברוח, אתה צריך להישאר פה כי אתה עוד לא בריא.  אבל לא סמכתי
על הנזירים האלו. קודם כל כי לא ידעתי מאיפה הם באו. שנית כל
רציתי כבר למצוא את "הגדול מכולם" ולסיים את משימתי.  עינב:
נצא מפה מחר על הבוקר בג'יפ של הנזירים מלא באוכל ובמיים.  



כמו שהיא הבטיחה, הג'יפ היה מלא באוכל ובמים. נהגתי בו כי לי
יש רישיון לנהוג על כל דבר. הג'יפ קרטע על דרך העפר המשובשת.
ידעתי לאן אני נוסע כי הייתה לי גם מפה. אחד הנזירים אמר לי:
הגדול מכולם תמיד מוצא אותך ואתה לא תוכל למצוא אותו. אבל
נסעתי לעבר מקום שנקרא "המקום הגדול"  שם לפי האגדה הוא נמצא.
כשהיגעתי לתל העפר שזה היה המקום שמסומן במפה שמעתי שאגה
מצמררת והג'יפ נפל לתוך בור ענק.



זה היה גן פורח שבמרכזו היה כס מלכות בו ישב "הגדול מכולם".
רגליו לא היגיעו לרצפה כי הוא היה קטן ולרגע תמהתי למה קוראים
לו הגדול מכולם.  ואז הוא אמר לנו: שאלו כל מה שיש בפיכם. אני:
איך נוסד העם האראלני? הגדול מכולם: אני בראתי אותו דרך כישוף
אבל זה לא מצא חן בעני האלים ולכן הם הענישו אותי.  אני: מה
הייתה מהות העונש? הגדול מכולם: למות כל השנה וביום אחד לקום
לתחייה וחוזר חלילה. אני: איך אפשר לבטל את העונש הזה? הגדול
מכולם: על ידי הקרבת בתולה.  אני: אין לי יותר שאלות.  הגדול
מכולם: אז אני מוכרח להרוג אתכם. אש יצאה מידיו אבל ברגע ההוא
זרחה השמש והוא נעלם.



סודו של האלמוני בשחור- ההסטוריה של העם השרפסי
( יומנו של איתמר הבן של עבדלא)
היום הראשון
עבדלא כינס את המועצה העליונה. ישבתי לימינו כי אני בנו הבכור.
הוא אמר: מי שילך ויביא לי את ראשו של האלמוני בשחור יזכה לרשת
אותי אחרי מותי. אמרתי לו: אני אביא לך את ראשו של האלמוני
בשחור. עבדלא: לך ויהי שרפוס עמך.  וכל המועצה העליונה אמרה
אמן. יצאתי מלפניו כשאני בטוח בנצחוני ואז פגשתי בכהן הגדול.
הוא אמר לי: איתמר, אין לך סיכוי נגד האלמוני בשחור. תן לאחרים
להילחם בזה. אמרתי לו: היום אתפלל  לשרפוס ומחר אצא לדרך עם
צבאי. נכנסתי לבית המקדש והתפללתי: הוי השרפוס, תן לצבאך את
הניצחון הראוי לו ותן לעמך להיפטר מהאלמוני בשחור.  אחר כך
גייסתי את צבא המלך שאהבו אותי מאוד והלכתי לישון.  



היום השני
הולכתי את הצבא השרפסי לעבר המדבר האנסופי שהוא הגבול בין
מדינתנו לבין מדינות אחרות. אני הלכתי בראש הצבא ועודדתי אותם
בעזרת דברי תורה שרפסית ועידודים ששרפוס איתנו.  לקחנו אוכל
ומיים הרבה כי המדבר היה יבש מאוד וחם כגהינום ובלילה היה קר
מאוד. צינה ממש. אבל לא נכנענו לא לזה ולא לזה כי אנחנו חזקים
מאוד. ברדת הלילה לקחנו שמיכה עבה והתעטפנו בה וכך ישנו עד
שזרחה השמש הראשונה ואז קמנו עם לבוש קל.  לא הייתה נפש חיה
בכל המדבר הזה אבל סכנות היו גם היו.  כך הלכנו ביוםהשני
כשאנחנו בטוחים בכוחו של השרפוס ובעוצמתו האנסופית.  



היום השלישי
הערפדים הגיעו אלינו בבוקרו של יום.  הם התנפלו עלינו בהמוניהם
ורצו לשתות את דמנו. המלחמה בהם הייתה קשה. הרי ערפד לא יכול
להתרבות אלא באמצעות נשיכה. הרגנו כמה ערפדים אבל חלק הצליחו
לנשוך את החיילים והם הפכו להיות ערפדים כמוהם.  לבסוף שלפתי
את אבן החושן הראשונהשלי והראתי אותה לערפדים. אור בהק ממנה
כאור שמש והערפדים ברחו אל לב המדבר ולא נראו עוד.  כל חילי
נפלו ואמרו: שרפוס הוא שרפוס ואתה מייצג אותו.



היום הרביעי
נזירי המדבר היגיעו, הם היו מכוסים בברדס שחור ומין עוצמה נכרה
בעניהם.  שלפתי את אבן החושן השניה והאור האיר כאור שמש. נזירי
המדבר ניסו להילחם בכישוף על ידי כישוף נגדי של חושך ורוע אבל
עוצמתו האנסופית של שרפוס מנעה זאת מהם. הם ידעו שהם לא יוכלו
לגבור עלינו ולכן נכנעו לחלוטין והפכו לעבדים לעם השרפסי לדורי
דורות







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמעתי שהוא מזנק
גבוה, אבל מאיפה
המקל?




שיחה תמוהה על
מעשיו של אלוף
אירופה הטרי
בקפיצה במוט


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/9/07 5:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חניתה בן עמרם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה