במסדרון ארוך אפל מתרוצצת עירומה,
צועקת לכל עבר נושאת תפילה
מתלקקת, מתגרדת מוחקת אותך מדממת את השתיקות שלך.


משתמשת במילים חזקות כדי לרגש ומדברת לעצמי כשהוא לוחש
שקט עכשיו עננים אפורים מכסים שמים,
שקט רק הטפטוף של המים נשמע בין כפות רגליי.


עומדת בפינה, שותה עוד לגימה זוכרת שוכחת אותך,
מציירת על הקיר ציור שחור וורוד ומתמרחת בצבעי השמן.
הדמות שעל הקיר צוחקת ואני יחד אתה צועקת,
מתענגת מהמראה המלוכלך שלך.


אין לי כישרון רק הדמיון עובד וכשאין לי דמיון השיגעון קצת
משתלט.
קשה לי לכתוב קשה לי לזכור, קשה לי להיות בלתי נשכחת.
הכתיבה שלי מגומגמת, אפורה רחוקה מהרחוב שלך
ואולי גם אני אהיה תלמידה בכיתה למדעי החושך שלך

.
אז שותקת עכשיו, עננים אפורים מכסים שמים
שותקת וברקע נשמע רק הטפטוף של המים...