כך אתה נעלם מחיי, צמר גפן מתוק שנמס לי בפה.
בשקט סוגר את הרוכסן, את הדלת ויורד מטה במסדרון החשוך, בחוץ
על שער הכניסה ריח של שתן של כלב, אתה לא אומר לי אפילו שלום
ואני אוספת עוד אחד לרשימה השחורה. מה זאת העליבות הזאת?
אני זוכרת אותך כמה זמן, מתעלמת מכל השקרים שלך, מוקסמת מכל
ההבטחות, המילים שלך כמו מחרוזת כבדה על צווארי עוטפות וחונקות
אותי, איך שליטפת את שיערי אך שאחזת אותי בתשוקה עכשיו שלשלאות
ברזל עבות ועיני בוכות.
אתה מתניע את האוטו ומוציא סיגריה, עכשיו אני מתעוררת או עושה
עצמי מתעוררת ורואה שאתה אינך אני לא בוכה אני רק מתקלחת,
נותנת לזרם החם להשקיט את מצפוני,
לא אכפת
אני רציתי את זה בדיוק ככה
אין לי כוח לכל הזבל הסנטימנטלי הזה
אני הולכת לישון
בוקר: הלכתי לקנות פרחים דיברתי עם ההורים, רציתי להרגיש טובה
רציתי להרגיש ילדה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.