המילים שירית
(ורק בדרך אגב...),
חדרו אל הלב
ונשארו שם... עד עכשיו.
כל מילה ומילה,
התחפרו שם עמוק,
אני רציתי "לשתואק"
אבל יצא לי "לצרוח".
בתוך שדה של מוקשים
ניסיתי לצעוד
לא השארת לי ברירה
הייתי חייב לדרוך.
כך, מהמותן, ללא הקדמה...
לשים את כל הרגל,
זו הייתה מלחמה.
הייתי קטוע או סתם לא שלם,
יכול היה להיות הרבה יותר רגוע,
אבל אנחנו בחרנו להילחם.
היינו מחוברים בחבל השבור
הייתי קצת חבר והרבה חבור
היית לי הכל (או לפחות כמעט)
אהבתי אותך כמו שלא אהבתי אף אחת.
גרמתי לך סבל ועונג וטוב ורע
את היית האור בקצה המנהרה.
נשארו רק מילים זיכרונות וצורות
ושדה של מוקשים
וים של דמעות.
עכשיו זה ברור כבר, אבל עדיין לא מנחם
יכל להיות הרבה יותר רגוע,
אבל אנחנו בחרנו להילחם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.