|
ואיך נראית אפסי לצד האחר
דל וקטן עם הזמן.
לשם הריגוש שכבר אין
ובשביל הרגש שאיננו קיים.
כמעין אדם קטן העומד
על- יד פסלים איתנים.
צובט כל פיסת מידע
במצבטך העולה השמימה.
עד אשר צווארך ניתק מהגוף
ומרחף לו לכיוון עדשת המצלמה.
אלו מצלמים חייך
למעין סרט אינסופי ומייגע.
בודקים וצופים צעדייך
ומותחים הביקורת.
כדי לחקוק על אנדרטנו
הלא היא אבן ומספר פסלים.
האינם כוללים בתוכם
שום טיפת רגש וריגוש.
שואפים להיבלע אל תוך האדמה הצמאה.
17.7 |
|
|
כשגמבה במחזור
אני עולה לה על
הכתפיים ומושך
החוצה את החוט,
יוצא סילון דם
אדיר שמאפשר לנו
לפתח תאוצות על
סלוגניות, רק
מה? כל פעם
אנחנו נכנסים
לאף של האיש
האדום.
נהגות...
זוזו לסטרי,
טייס וכייס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.