הרחובות שקטים, ריקים מאדם
הזמן נעצר, השעון לבו נדם.
אפלולית אדמדמה של שעת בין ערביים
שמש רדומה תלויה בקצה שמים.

האוויר עומד, הרגשה של מחנק
שלושה ילדים ממציאים עוד משחק
רודפים אחרי הצללים של עצמם
ממשיכים לנסות, אך לא יצליחו לעולם.

ואני מהצד מתבונן בכולם
מנותק, מרוחק משאר העולם
כמו משקיף מלמעלה על כל מה שנעשה
ובתוכי מתעוררת הרגשה מאוסה

שלושה ילדים כבר חזרו לביתם
הרחובות שוב ריקים, מיותמים מאדם
רק אני עוד עומד ומשקיף מהצד
ובלבי עוד תקווה שיושיטו לי יד.