"ווי אווו, ווי אווו, ווי אווו".
קוד אדום כולם לעמדות, קוד אדום כולם לעמדות.
''קום, קום כבר צפניה, יש קוד אדום."
''מה... מה קרה?"
''קוד אדום... אתה לא שומע?"
''מה? מתי? איפה? כולם כבר פה?"
''כן כולם כבר פה ורק אתה עוד ישן, יאללה קום לפני שהמפקד
מתחרפן. הוא גם ככה עצבני עליך מהפשלה בפעולה האחרונה."
''טוב, טוב אני בא, ראית את הערכה שלי?"
''נדמה לי שהיא ליד הארון..."
''תעשה לי טובה, תביא אותה טוב?"
''יאללה אני יוצא, חסר לך שאתה לא מגיע תוך 10 שניות."

אתם בטח מנסים להבין מה קורה פה? ועל מה מדובר? ומי זה לעזאזל
צפניה? ואיזה קוד אדום באמצע היום? טוב אז בואו נתחיל מההתחלה
ונעשה לכם סדר בראש.
''בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ..."
טוב לא כל-כך מההתחלה, קצת אחרי.

ברוכים הבאים לשיעור אנטומיה:
לכל האנשים או לפחות לרוב האנשים יש לב. כפי שכולנו יודעים ללב
יש שתי עליות ושני חדרים, שסתומים, מחיצות ועוד כל מיני. אבל
יש לו גם עוד חלק אחד שרוב האנשים לא ממש מכירים. החלק הזה הוא
החמ''ל, כן כן, חמ''ל כמו בצבא. מאיפה חשבתם שהם לקחו את
הביטוי הזה?"
החמ''ל נמצא בחלק העליון של הלב, במחיצה שמפרידה בין שתי
העליות. מה בעצם קורה בחמ''ל הזה? כמו שהבנתם, יש פה כל מיני
בעלי תפקידים שלכל אחד תפקיד מוגדר משלו וכולם מאוד חשובים. יש
תצפיתנים ויש מוקדנים ויש משכימים ויש את המפקד וכמובן אותי,
אני צפניה והתפקיד שלי הוא להיות המצפון. כן כן, בדיוק ככה,
מצפון, הדבר הזה שיכול ממש להציק לפעמים ובפעמים האחרות יכול
להיות ממש ממש רדום.

בסך הכול יש לי אחלה ג'וב, רוב הזמן אני ישן ומסתלבט, קורא
ספרים, משחק במחשב, גולש באינטרנט (אני מכור לצ'אטים) ובעצם לא
עושה יותר מידי עד שמתקבל ''קוד אדום'', ואז מתחיל הבלגאן.
אתם בטח שאולים את עצמכם ''מה זה קוד אדום?'' טוב אז הכי פשוט
זה לתת דוגמא. נגיד שאתם יוצאים עם מישהו או מישהי, כל אחד
ואחת והעדפות שלו או שלה ואתם ביחד כבר איזה חודש ואתם לא ממש
בטוחים בקשר הזה ולאמיתי ממחלקת כנות יש השפעה ממש חזקה עליכם.
אז אתם אומרים לו שאתם מתים עליו ואוהבים אותו אבל אתם לא ממש
מאוהבים בו ודואגים לרכך את זה בכך שאולי אתם לא יכולים להתאהב
ואף פעם לא הייתם מאוהבים ואהבה הרבה יותר חשובה מהתאהבות
ולהתאהב זה קטע של ילדים וכל מיני כאלה. והוא משחק אותה cool
כי D.J. ממחלקת הקוליות נכנס לתפקיד בזמנים כאלו. ואז נראה
שהכל בסדר ועברתם את זה בשלום ואחרי איזה שבוע הוא פתאום זורק
לכם ככה שאתם ממש לא מוכנים, כשאני בדיוק מנמנם לי, איזה משפט
כמו ''שמע, ממש פגעת בי'', או ''שמעי, נפגעתי נורא כש..."

אז האוזניים שומעות, המוח מעבד ואז הוא שולח מסר שיש ''קוד
אדום'' ופה מתחילה העבודה שלי.
עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם מה בעצם אני עושה ומה אני
מתבכיין? עד עכשיו זה נשמע כמו העבודה האידיאלית, תקשיבו עד
הסוף ואם עדיין תחשבו ככה אז אני מוכן להתחלף איתכם.

כמו שאמרתי יש קוד אדום ולא משנה איפה אני או מה אני עושה אני
צריך להיות בעמדה שלי תוך דקה מקסימום. כשאני מגיע לעמדה אני
מתחבר לקשר והמוקדנים דואגים לתת לי את פרטי האירוע בקשר
הפנימי. זאת אומרת שהם מספרים לי מה בעצם קרה עד עכשיו ולמה יש
קוד אדום. אני צריך עכשיו להתחיל ליצור קשר עם כל שאר
המחלקות.
דבר ראשון אני יוצר קשר עם העיניים ומוודא שמה שנאמר לא נאמר
בהומור ועם חיוך. אחרי שווידאתי את זה, אני יוצר קשר עם מחלקת
רגשות ומברר עד כמה איכפת לי מהאדם שמולי, ואם איכפת לי מה טיב
וסוג היחסים. אחר כך אני פונה לארכיון ובודק האם היו מקרים
דומים בעבר ואולי אם יש לנו מזל אם הוא פגע בנו בעבר.

אחרי שאני אוסף את כל המידע, אני צריך לשבת ולהחליט על דרך
פעולה. לפעמים אני מחליט ממש ממש מהר ואז התגובה היא כמעט
מידית כמו ,''אני מצטער'', ''לא התכוונתי'', ''אני מקווה שאתה
סולח לי''. ולפעמים אפילו דמעות ובמקרה הגרוע אפילו תחנונים.
לפעמים ההחלטה עורכת קצת יותר זמן ואז אני נמנע מתגובה מיידית
ומחכה קצת עם המעשים. אבל אז זה דורש פעולה יותר רצינית בשלב
הביצוע, כי ההמתנה יכולה להחמיר את המצב. אם החלטתי להמתין זה
אומר שני דברים: או שהמצב ממש קשה ולא ניתן לפתור אותו ע''י
פעולה מיידית או שאני צריך לחשוב על פעולה ממש טובה וזה לוקח
זמן.

האופציה השלישית היא פשוט התעלמות. זה בדר''כ קורה כאשר לא ממש
איכפת לי מהפגיעה או שייצר הנקמנות גובר עלי. אבל גם פה יש
אופציה נוספת. לפעמים למרות שהחלטתי לא להגיב זה מתחיל להציק
לי אחרי תקופה מסוימת ואז אני לא יכול לישון ורוצה בכל זאת
לעשות משהו. הבעיה היא שכל תיק נסגר לאחר שאני לוקח החלטה וזה
די מסובך לפתוח תיק מחדש. אתם יודעים איך זה, בירוקרטיה. אז
אני מציק ומציק ומציק עד שאני מצליח לפתוח את התיק מחדש ואז
אני מחליט על דרך פעולה כזו שתפצה את מי שפגעתי בו ותיתן לי
לישון בלילה.

עד עכשיו שמעתם על החלק הנעים של העבודה, עכשיו נעבור לחלק
הפחות נעים.
ברוכים הבאים לעולם הסיוטים של צפניה! כן נכון, שמעתם נכון - ס
י ו ט י ם! אתם יודעים כמה פעמים אני מתעורר מבוהל באמצע הלילה
שטוף זיעה ובוכה?! אתם אפילו לא מדמיינים לעצמכם מזה, אני לוקח
החלטה וצריך להיות בטוח שזו ההחלטה הנכונה, ומה אם אני טועה?
כמעט אין לילה שאני לא חולם שלקחתי החלטה שגויה. וזה רודף אותי
ולא נותן לי לחיות בשקט. ואני לא יכול לבצע את העבודה שלי כמו
שצריך. ובגללי לאט לאט הכל מתפורר ומתדרדר ואז הולכים
לפסיכולוג והוא מנסה למצוא מה הבעיה, אבל הוא לא יכול, כי אני
לא מוכן לגלות שאני גרמתי לכל הצרות. ובסוף הבנאדם הופך למשוגע
ומת גלמוד באיזה בית משוגעים.

אני פשוט חי בתוך סיוט ואני לא מצפה מכם שתבינו את זה, כי
בשביל זה אני פה. אני סובל ו''אוכל'' את כל החרא כדי שאתם
תוכלו לישון בשקט. ואז אם כבר נמאס לי יום אחד או שאני רוצה
קצת לשפוך את הלב בפני מישהו אז אתם מסתובבים כל היום עם פרצוף
חמוץ, ואומרים לכולם שהמצפון מציק לכם, ומשחקים אותה קדושים
מעונים על חשבוני.

נו, אז מה אתם חושבים עכשיו? העבודה שלי כזאת טובה? נכון, ממש
העבודה האידיאלית, אתם עדיין רוצים להתחלף איתי?
בדיוק כמו שחשבתי, ערימה של פחדנים כפויי טובה, חסרי מצפון. מה
איכפת לכם שכל העולם יסבול?! העיקר שלכם טוב.
אז הנה חומר למחשבה - מה יקרה אם מחר בבוקר תתעוררו והמצפון
שלכם ימשיך לישון?