שאולי רגב תמיד הרגיש שהוא סתם. הוא סתם למד בביצפר. וסתם
התגייס לצבא. ועכשיו הוא סתם עובד במפעל לייצור ארגזי קרטון.
יש לו סתם כמה חברים רגילים מהתיכון הרגיל שבו למד בעיר ממוצעת
למדי, שאיתם הוא יוצא לבלות או יושב בבית של אחד מהם ועושה
דברים סתמיים שכאלה. אף פעם לא היה חסר לו כסף, לשאולי רגב. גם
אף פעם לא היה לו יותר מדי.


הוא לא בולט, ולא מופנם. לפעמים יש לו מה להגיד, ולפעמים לא
כל-כך. כשהוא נכנס לאיזשהו אירוע, בדרך-כלל לא זוכרים אותו
כל-כך, כי הוא פשוט סתם. לפעמים הוא חושב שהיה רוצה להיות קצת
כמו האחרים. שיהיה לו קול מצועצע, או מראה של דוגמן, או אפילו
שיהיה ננס או מכוער בטירוף עם צלקת ענקית על הלחי - רק כדי שלא
יהיה סתם.


במפעל שלו הוא סתם עוד אחד מהעובדים. מעריכים אותו מאוד, שלא
תבינו לא נכון. פעם אחת הבוס שלו אפילו אמר לו שהוא לא יודע
איך הוא היה מסתדר בלעדיו. וזה גרם לשאולי להרגיש ממש טוב לכמה
ימים. הוא התהלך במפעל בתחושת גאווה, שעברה מהר.


בסוף כל יום או שבוע חוזר שאולי לדירה הסתמית שבה הוא גר
בתל-אביב עם שותפה, יבגניה שמה.


סתם הומו רווק. לפחות אם היה יכול להגיד על עצמו שהוא רווק
מתהולל, זה היה מושך תשומת לב ! אבל שאולי הוא דווקא מאלה
שיושבים מול "דאבל דייט" וצוחקים על האנשים שמשתטים שם, כשמה
שעצוב באמת זה שהם עצמם יושבים לבד מול הטלביזיה ולא יצאו כבר
שנים לדייט. מה שכן, תוכניות כמו אלה גורמות לו להרגיש שאולי
בכל זאת הוא לא סתם. יבגניה מביאה כיבוד, ושניהם יושבים ביחד
מחובקים, צוחקים ומעבירים ערב ביחד מול הטלביזיה. אח"כ מדברים
קצת על החיים, ומקווים לטוב יותר שיגיע, כמו רבים בעיר הזאת.


יום אחד פגש שאולי מישהו שגרם לו להיות מאושר, הם היו מטיילים
יחד ומדברים על הכל ושאולי למד להכיר ולאהוב את החברים של
המישהו שלו. שאולי היה סתם רומנטיקן. הם המציאו אחד לשני
כינויי חיבה, ואהבו אחד את השני הרבה. הם אפילו חשבו לעבור
לגור ביחד. שאולי חשב לעצמו בהתחלה שאולי עכשיו סופסוף הוא כבר
לא "סתם", אבל אז הבין שהוא הפך להיות "סתם בחור מאוהב". מסתבר
שגם חבר זה לא כזה דבר מיוחד.


יום אחד המישהו של שאולי שבר לו את הלב ולקח את כל רכושו.
המפעל שלו פשט את הרגל גם כן והוא פוטר. אבל שאולי דווקא היה
שמח, כי מאותו יום, הוא היה משוכנע שהוא כבר לא סתם. הוא הומלס
עם לב שבור.