אז ישבתי שם, וצפיתי.
והרגש הופיע ככה סתם.
שני צדדים הרגשתי, שניים שבאו ללא סימן.

התרגשות עצומה, כבשה את גופי ודמעות כממטרות זלגו מעייני,
אך בו זמני הרגשתי, שהייתי רוצה גם וזה כדאי.

בכיתי ובכיתי, ללא הרף, כי זה היה עצוב, מסוכן ומרגש.
אך מצד שני השתלט עליי אותו רגש, אותו הרגש שגרם לי לרצות
לגרום לכולם להתרגש.

וגם אם היה סבל, וכאב ויגון, רציתי גם,
ללא סיבה לעבור את הכל.

אולי בגלל שרציתי להתבגר, או להיות גיבורה.
אולי בגלל שרציתי שכולם גם אותי יזהו, כשאני הולכת במדינה.

זה קרה שם, ובכל מקום אחר
בו הייתה סכנה, או תקרית מרגשת לכל חבר.

אולי בגלל התהילה או בגלל השוני,
או בגלל שזה כל כך מרגש וזה לטעמי כל היופי.

זה היה רגש מעורב,
רגש מיוחד, שהיה ונדמה לי כי אין אותו לאף אחד.