יעל נווה / שיריי לי כסלע |
עליו נשענת נפשי
כשהקרקע תחתיה
נשמטת בי.
שיריי לי כמים,
עת שוקטים, עת גועשים,
הנושאים את גופי
אל מעמקי נשמתי.
שיריי לי כחלום-לילה,
המקרין מאוויי,
ורזי רחשיי
שהצפנתי.
שיריי לי כנשימה,
השוזרת בי חיים,
ואילולא היא-
אינני אמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|