(בסוף שכבנו בלי גרביים)

רק עכשיו אני כמו כיתה שהרימו בה את כל הכסאות בסוף היום.
עד עכשיו עוד קיוויתי שתביני שעשינו טעויות.

פעם היו ימים שבהם אהבתי את הים.
בעיקר כשאת היית שם.
היצירה הכי מושלמת בעולם תלויה על שני חוטים.
אני תלוי רק בך.
(אולי זו הייתה הבעיה)

במקום להסתכל עליה אני מסתכל על כל הפרצופים שיוצאים מהמצעים
שלי ולא נותנים לי לישון.
אני לא חושב שהיא אוהבת את זה.

הן כולן פתוחות בפניי פתאום.
רק את לא.
זה מוזר לי כי את צריכה להיות הכי פתוחה מכולן.
ואת סגורה.
סגורה כמו עיר שאני לא מכיר ומפחד להכנס אליה.
כמו,
כמו קריית מוצקין.
(שמעתי שיש שם המון שקיות כחולות)

אנשים אוהבים את הקיץ.
מוזר לי.
זו עונה שבה דברים מתים.
(אני מתתי בקיץ האחרון)

אני זוכר את מסיבת גן.
איזה כיף היה לי לראות את ג'וליאן שגרן ולחשוב אם זה באמת הקול
שלו או שהוא עושה את עצמו.
אני גם זוכר איך שראיתי את ירון לונדון בטלוויזיה אחרי כמה
שנים מדבר דברים של מבוגרים ונהייתי עצוב.

בסוף שכבנו בלי גרביים.
(אני לא חושב שאת הבנת מה זה אומר בשבילי).
היה לנו רק אהבה.
בלי זיונים.
(אולי זו הייתה הבעיה)
אהבה בלי גרביים.
עירומים לגמרי.
חשופים.

בזמן שכולן מסביבי היו מחברות שורה וחשבון והציבו לי גבולות
ברורים של איך ולמה
את
היית מחברת חלקה ובך יכלתי לקשקש כרצוני.

וקשקשתי.

(אולי זו הייתה הבעיה)