פותחת את הפה, אך המילים פתאום שותקות
המבט אומר הכל, כמיהה - שפתיים מתוקות
מנסה, אך לא יוצא, לבטא לאט שמך
כי המילים מפחדות שוב להיפגע ממך
לכן הן לא מדברות, לכן ללא סוף הן שקטות
כשמנסה להתבטא, איתי הן משתטות
לפתע מתבלבלות, לא מסודרות נכון
ויוצאת שפה אחרת, חסרת כל הגיון
ואני אז מתוסכלת, נמאס להלחם
במילים המרגיזות שמשתלטות ללא רחם
על מחשבתי ההגיונית, על פרץ הרגשות
שאני מנסה לבטא, אך המילים לי לא מרשות
אבל לא מוותרת, כי עוד נותר מה לעשות
אם הן בי נלחמות, יש עוד דרכים לנסות
ולבטא לך ברוך את כל מה שרק חולמת
אם לא במילים, אז בדרך מתוחכמת
ואז אני ניגשת, לא מנסה כלל לדבר
אלייך ומחבקת, לא רוצה כלל לשחרר
ואתה אוחז חזק, לא מרפה ולא עוזב
ואז אני מבינה שרק אותי אתה אוהב
ואז פתאום ברגע, בביטחון הן מתמלאות
הן לא מפחדות יותר, המילים הנפלאות
לא יכולה יותר לשתוק, אם כי רבה היא שתיקתך
צועקת בקולי קולות, אני אוהבת אותך.
שיר מס' 100 שלי, חגיגה! (: |
