אז זהו, שבעיקרון גם אני זמר רוק. כזה שכותב מילים שדוקרות בך
עמוק, עם תחכום שזור בפשטות של החיים עצמם. כזה שמאלתר עם
הגיטרה ופורט צלילים אל תוך הנשמה.
יש שירים שלי שמעלים חיוך גדול, יש כאלה שמורידים דמעה, מתעסק
בבעיות הקיום, בהוויה הישראלית מזווית קצת אחרת.

יכול להיות שיכנו אותי בוב דילן הישראלי, או משהו כזה, לפחות
בעיקרון, כי עמוק בפנים אני זמר רוק, זה רק מבחוץ שאני מתעצל
ללמוד גיטרה. חשבתי כבר שאם אלוהים נתן לי את כל העצלות וחוסר
ההתמדה הזה, אולי ככה במקרה אני נורא מוכשר וייצא לי ככה איזה
צליל מכוון בלי ללמוד, מן, איך לומר, מתנת אל כזאת, כמו למצוא
ארנק מלא בשטרות, או לזכות בלוטו בלי אפילו למלא טופס.

בכל מקרה לקחתי לחברה שלי את הגיטרה וניסיתי שעה ארוכה, ואני
משוכנע לגמרי שלא חבוי בי שום כישרון, למעשה הגיטרה הזאת כל כך
עלתה על העצבים שכמעט חשבתי לעשות הסבה מקצועית. אבל אין מה
לעשות כשנועדת למשהו והוא בוער בך בפנים אתה לא יכול להתכחש,
ואני בעקרון זמר רוק, חוץ מזה שאני לא עושה מוסיקה.
זמר רוק כמו שפעם, עם מעריצות וצרחות, אלא שעכשיו. בעיקרון.