"אני נותנת לך שעתיים אחרי בית הספר", שעה אחת לשיעורים, שעה
אחת לחיות, "ולישון".
דווקא יש לו, לשמוליק, אימא מאוד הוגנת. בשעה הזאת של הלחיות
מותר לו לעשות הכול. ים, לונה פארק, מסיבות, הבית הנטוש הזה
בקצה הרחוב שהאנשים מכת השטן מתכנסים בו. הכול, באמת. גם סמים.
הוא נורא רצה פעם להתמכר לזה, חשב שיכול להיות נחמד. ולא רק
לזה, הוא פשוט רצה להתמכר למשהו. אבל אי אפשר, בשעה ביום,
להתמכר.
אולי רק לשינה.
ולימודים. שמוליק היה תלמיד מאוד טוב, אפילו תלמיד מצוין. אימא
תמיד אמרה שהיא הייתה גאה בו, אם היא לא הייתה מקבלת את ההצלחה
שלו כמובן מאליו. אבל אימא לא הכירה שום דבר אחר.
החבר הכי טוב שלו, לעומת זאת, מאוד גאה בו. קוראים לו היטלר,
והוא בא אליו כל יום בלילה, בחלומות. הם מדברים הרבה, דיבורים
ארוכים, יש להם זמן. היטלר תמיד אומר כמה שהוא מעריך טוטאליות,
וגם שמוליק מעריך אותה. עובדה - היטלר הוא לא רק החבר הכי טוב
שלו, הוא גם החבר היחיד שלו. והמורה היחיד שהוא מקשיב לו
ברצינות, והאלוהים שלו, והמצפון שלו. היטלר הוא הכול.

שמוליק חושב שאימא תאהב את היטלר. גם היא, כמוהו, מעריכה
טוטאליות.

אז כן, שמוליק היה תלמיד טוב. הכי טוב בכיתה. פעם המורה שאלה
אותו כמה זמן ביום הוא מקדיש ללימודים מחוץ לבית הספר, וכשהוא
ענה לה "שעה" הכיתה כמעט לא האמינה. היו שם תלמידים שמשקיעים
אפילו ארבע שעות, ולא מגיעים לחצי ממה שהוא מגיע אליו. המורה
הרגיעה אותם ואמרה שיש אנשים שהם פשוט יותר חכמים מאנשים
אחרים.
"אימא, המורה אמרה שאני חכם". ירדו לך חמש שניות מהשעה החופשית
שלך, הייתה התשובה.
אימא לא חשבה ששמוליק חכם, היא ידעה שזה הכול בזכות החינוך
שלה. זה לא משנה כמה זמן שמוליק לומד, מה שמשנה זה אחוז הזמן
שהוא לומד לעומת אחוז הזמן שהוא עושה דברים אחרים, בזמן שהוא
ער. ככה שאם יוצאים מנקודת הנחה שביום לימודים יש חמש שעות,
שמוליק מקדיש שש שביעיות מזמנו הפנוי ללימודים. זה המון.
אימא יודעת גם שבשינה חולמים על מה שעוברים בחיים האמיתיים,
ככה שאם רוב החיים של שמוליק קשורים ללימודים - גם רוב החלומות
שלו יהיו קשורים ללימודים. ובאמת, שמוליק שלנו חולם המון על
לימודים. רק על לימודים ועל היטלר. חצי טוטאליות.

כשהוא יגדל, הדבר היחיד ששמוליק רוצה להיות, זה טוטאלי. כמו
היטלר. וגם קצת כמו אימא.

"קראתי היום בעיתון ששבע שעות שינה בלילה זה מספיק", שמוליק
אמר לאימא כשהיה בכיתה י"א. גם אמא קראה. "נו, אז אפשר לישון
רק שבע שעות? או שמונה, או תשע? למה לא?" "קראתי לפני כמה זמן
ששש שעות שינה זה מספיק". רוב האנשים אולי יגידו שזה אומר
שאפשר אפילו פחות משבע שעות, אבל בשביל אימא זה רק אומר
שהעיתון משקר.
באותו יום, בשעה החופשית שלו, שמוליק החליט להתאבד. לא משהו
רציני, אולי כדור בראש, אולי רעל. וזאת בדיוק הייתה הבעיה -
הוא לא ידע. הוא החליט את ההחלטה הזאת בערך במחצית השעה שלו,
כבר התחיל לצמצם את האפשרויות, אבל השעה נגמרה בדיוק כשהוא
נשאר עם כדור בראש או רעל.
בלילה, כשהיטלר בא אליו, הוא סיפר לו על ההחלטה שלו. הוא חשב
שהוא ישמח, באמת, כי הרי ככה הוא יוכל להיות אתו. אבל היטלר לא
שמח. "אתה יודע מה קורה לאנשים אחרי שהם מתאבדים?" "לא." "הם
צריכים להיכנס כל לילה לחלומות של ילדים קטנים ומעצבנים
ולהעביר להם את הפילוסופיה שלהם לחיים". שמוליק, בדיוק כמו
היטלר, לא אהב ילדים קטנים ומעצבנים, אז הוא ויתר.

אימא והיטלר הצילו את שמוליק מעצמו.

אחרי שנתיים שמוליק התגייס לצה"ל. היטלר חשב שזה רעיון טוב,
לדעת קצת סודות מדיניים, אבל הוא לא לקח בחשבון את העובדה
שבצבא אין אימא, אין את שעות השינה של אימא, אין כל כך הרבה
חלומות שאפשר להיכנס אליהם, ויותר מזה - בצבא שמוליק פגש
חברים. הוא כבר לא הקשיב להיטלר. הוא גם לא הקשיב לאימא.

ורק בשבתות שבהן חזר הביתה, הוא היה מביט בשניהם בחצי חיוך,
והולך לישון.