כבר שלוש שנים שאני נוסעת באוטובוס לאוניברסיטה , בעצם יש שני
קווים אבל את הקטע הזה שניהם עושים בדיוק אותו הדבר.
שלוש שנים שאני נוסעת במסלול הזה לאוניברסיטה והאוטובוס עובר
מתחת לבית שלך,
שלוש שנים שאני נצמדת אל שמשת החלון ומקווה שבדיוק תצא מפתח
הבניין.
שלוש שנים בדרך לאוניברסיטה שאני יושבת רק בצד שמאל של
האוטובוס כדי שתהיה לי עמדת תצפית טובה יותר.
שלוש שנים שבדרך חזרה אני יושבת בצד ימין , אבל זה כבר אחרי
יום ארוך אז לפעמים אני שוכחת להסתכל - אבל רק בחזור.
שלוש שנים שאני עושה מחקר ממש סוג של ביוטופ על מצב החלון שלך
כל פעם הוא אחרת , פעם שמשת הזכוכית פתוחה ופעם היא סגורה פעם
התריסים פתוחים לגמרי פעם מוגפים ופעם רק לכדי חריץ
ועוד המון פוזיציות.
לפני שנתיים החלון לא זז המון זמן. אזרתי אומץ והתקשרתי אליך
השעה הייתה חמש אחר הצהריים וזו שעה שאף אחד לא ישן בה.
אלא אם כן הוא נמצא באוסטרליה. למה אתה לוקח פלאפון לאוסטרליה,
כולה רציתי לשאול אם החלון בסדר.
שלוש שנים שאני מתקשרת איתך דרך חלון ואתה אפילו לא יודע.
אני כבר לא מסוגלת לשבת בצד ימין של אוטובוסים.
אך זה יכול להיות הסתברותית שכבר שלוש שנים אני נוסעת באוטובוס
ולא ראיתי אותך דרכו אבל אם פעם אחת אני הולכת לרוץ בפארק אתה
שם?!
אולי בכלל אתה לא גר שם יותר.
שלוש שנים שאני עומדת בין אנשים מוזרים, יש לקוחות קבועים ויש
שנוסעים איתך פעם אחת ודי, אף אחד לא נראה כמו מישהו שמסתכל על
חלונות.
ואני לא קונה טוסטוס.
לפני שנה הוספת וילון.
מהכביש דרך שמשת האוטובוס ואל הקומה הרביעית והדירה שמימין
הוילון נראה אדום כהה. דיי מכוער למען האמת.
כבר שנתיים וחצי לא הייתי בצד השני של החלון.
שלוש שנים שאני מסתכלת על חלונות לא רק על שלך, על מלא חלונות
בדרך ועל תריסים ושמשות,
מה אני אעשה כשאסיים את התואר?