אני מרגישה את הלחץ עולה...
אט אט בגרון.
אני מחניקה אותו חזק חזק,
שרק לא יצא החוצה.
אני לא יודעת ממה אני כל כך מפחדת,
מה כל כך מאיים עלי.
מה גורם לי להרגיש
שאם רק יצא החוצה
כל העולם יתפרק.
אם הייתי יודעת מה זה
הייתי יודעת מה לעשות.
אני הרי טובה בדברים האלו.
הייתי מסדרת רשימות, בונה לוחות זמנים,
מחשבת סיכויים וסטטיסטיקות...
אולי זה העניין...
שאת הדבר הזה אי אפשר לחשב.
צריך רק לדעת להחזיק
עמוק עמוק בבטן.
להמשיך ולשמור...

הבעיה היא שבזמן האחרון הוא לא מוכן לשבת יותר בשקט
הוא יוצא החוצה.
אני יודעת שהפיתרון הוא לתת לו לצאת,
לתת לו מקום
ולגלות שהוא לא כל כך נורא.

אבל אם הוא כן?
מה אני אעשה?
ודווקא עכשיו..
מה אם הוא יהרוס הכול.
ישבור אותי...
יפרק את העולם לאלפי חתיכות קטנות
שכבר לא אצליח לחבר יחד
ולתקן...

התחושה הזאת בבטן,
שאתה תקוע איתה.
אתה יכול לברוח מכל העולם,
מכל הבעיות, החששות, המחשבות
ורק התחושה הזאת בבטן תמיד נשארת.
לפעמים היא עמומה... אתה מצליח להסוות אותה
במיליוני תחושות אחרות שרצות לך בבטן,
אבל לפעמים היא כל כך חדה
שאין לך איפה להסתתר מפניה.
היא פשוט שם.
ואין מה לעשות אתה פשוט צריך ללמוד לחיות איתה בשלום.