היה הייתה משוררת
אהודה ואפילו מוכרת
שאת לב כולם שבתה
רק לא את ליבה שלה
וכשגלי החיבה שטפוה באון
ושזפוה אורות הניאון
היא חטאה לעתים לעצמה,
בהתעלמה מעצת הנשמה.
היא ידעה היטב את המקצוע
וכתבה כל מה שרצו לשמוע
על כן זכתה בתשבחות
אך את עצמה אהבה פחות ופחות
והנה יום אחד ממש אקראי,
לא יכלה עוד להביט על עצמה בראי.
היא הבינה לפתע שיהיה רע ומר
אם לא תכתוב את מה שרצונה באמת לומר
מאז אותה משוררת
אינה אהודה ואיננה מוכרת.
כבר אינה שובה את לב קהלה
אך שלמה עם לבה שלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.