לא
אני לא בוכה
ולא מיילל.

על כל השאלות
אני עונה בכנות;
שחיינו הם משחק
ומי אשם בכך
שנכנסתי למשחק הזה
קצת יותר מדי.

ובפני מי
יש לי להתנצל;
מוותרים לי,
אני לא מסוגל לסרב.
והלא כישרוני
והאש של נשמתי
אינם זכאים לפרס צנוע?

שהרוח האכזרית תסער
בתוך ערפל של ים
חיי היומיום.
מלבין מפרשי
הכה בודד
על רקע אניות
הברזל.

ותסכימו,
איזה יופי;
לפגוע בתפוח
כמעט בלי לכוון.
מבט נשרי, בטחון,
תנועה קלה,
וישר לידיים
הפרי האסור.

איזו הנאה,
להחליק על הקצה.
עצרו, מלאכים,
תראו, אני משחק.
תשאירו לרגע
את בדיקת חטאיי.
תעריכו את יופי
המשחק.

שהרוח האכזרית תסער
בתוך ערפל של ים
חיי היומיום.
מלבין מפרשי
הכה בודד
על רקע אניות
הברזל.

אני לא פושע.
וגם לא קדוש.
וגם עבורי, כמובן,
לא הכל פשוט.
ומאוד יכול להיות
שמרוב דאגותיי,
שיערי ילבין
לפני האחרים.

אך איני בוכה
ואיני מיילל.
למרות שאיני יודע
היכן אמצא
והיכן אאבד.
ומאוד יכול להיות
שלצערי,
אאבד יותר
מאשר אמצא.

שהרוח האכזרית תסער
בתוך ערפל של ים
חיי היומיום.
מלבין מפרשי
הכה בודד
על רקע אניות
הברזל.