לנשים יש נטייה להניח שללא תפעול אינטנסיבי, הגברים בחייהם
פשוט לא יעשו דבר. כמעט תמיד הן צודקות...

"אז תתני לו להבין את זה לבד".
הרמתי את ראשי מן הכרית, והסתכלתי על ענת בעיניים מלאות תסכול.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שזו הייתה תגובתה לנושא המדובר.
מאז ומעולם הייתה לי נטייה לדבר על הכול. גדלתי על האמונה
שאסור לשמור דברים בבטן. כל מחשבה, תהייה, התלבטות או דאגה
מצאו עצמם יום יום עושים מסלול קבוע ומהיר אל מחוץ לגופי.
כאילו הייתי חייבת להקיא אותם מתוכי. עם השנים למדתי שיש זמן
ומקום לכל דבר, והצלחתי להפעיל מסנן חלקי על מחשבותיי
ודעותיי.
בכל מה שקשור במערכות יחסים אף פעם לא הייתי חזקה במיוחד. מגיל
אפס דמיינתי שבן זוגי יהיה האביר על הסוס הלבן. אחד שידע תמיד
מה לעשות, מה להגיד ובעיקר, מה להרגיש, ובכלל שיצליח לקרוא
אותי כמו ספר פתוח, וכל מה שיישאר לי לעשות הוא להתרווח בכס
מלכותי ולהיאנח בסיפוק.
בסופו של דבר מצאתי את עצמי פעם אחר פעם מאכילה את בני הזוג
שלי בכפית, בכל הקשור לעניינים שבינו לביני.
את יוני לימדתי שכדאי לו להתקשר אליי מהעבודה, סתם בשביל לשאול
מה שלומי. לאלון הסברתי שפרחים אפשר לשלוח סתם כך, ולא רק ביום
ההולדת. את אוהד הרגלתי להביא לי כוס קפה בבוקר למיטה, וניר
הבין בסוף שלא היגיוני להזמין אלינו הביתה את כל החבר'ה שלו
מהצבא.
החלק הטריקי בכל העניין הוא להצליח לגרום להם לחשוב שהכול היה
יוזמה אישית שלהם, שאת הכול הם עושים מאהבה, ובטח ובטח שבת
הזוג שלהם אינה פוקדת עליהם לעשות כך או אחרת.
מהורהרת, יצאתי מביתה של ענת. ענת גרה במרחק קצר ממני, דבר
שמקל עליי לקפוץ אליה לעתים קרובות להתייעצויות שוטפות. תוך
כמה דקות הגעתי הביתה. כשנכנסתי לסלון הופתעתי לגלות שנמרוד
אינו שרוע על הספה כהרגלו. היה משהו שונה במראה החדר, ולא
הצלחתי לשים עליו את האצבע. נכנסתי למטבח ואז הבנתי מה העניין.
נמרוד ניקה את הבית. החלטתי לנצל את ההזדמנות, להיכנס להתקלח
ולצפות בסרט. נכנסתי לחדר השינה בשביל לקחת מגבת ושם חיכתה לי
הפתעה. נמרוד שכב על המיטה, ולצדו מעיל הצמר הארוך שראיתי
בשבוע שעבר בחנות בקניון. הוא ידע כמה רציתי את המעיל, וכבר
שבתי לחנות פעם נוספת בכדי לקנות אותו, רק שבבואי לחנות גיליתי
כי המבצע שחל עליו הסתיים יום קודם לכן.
קפצתי על המיטה בשמחה וחיבקתי את נמרוד חיבוק חזק וארוך. נמרוד
האיץ בי לקום ולמדוד את המעיל. בעודי עומדת מול המראה, ומתפעלת
מעצמי וכמובן מהמעיל, הכנסתי את ידי לכיסים והופתעתי כשחשתי
בחפץ מרובע. הוצאתי את הקופסה מכיס המעיל, והפניתי מבט שואל אל
נמרוד שחייך חיוך גדול לעברי.
"נו, תפתחי!"
פתחתי את הקופסה ודמעות החלו זולגות מעיניי. בקופסה הייתה
מונחת טבעת, שהפכה ברגע לטבעת שתמיד רציתי.
הרמתי עיניים נוצצות אל נמרוד ואמרתי לו שאני לא מאמינה.
נמרוד הפנה אליי מבט שואל ולא מבין.
חייכתי ולא אמרתי דבר, נשקתי לו באהבה גדולה, ולא יכולתי שלא
לשמוח שהפעם, ורק הפעם, אני הצלחתי לשמור בבטן, והוא הצליח
להבין לבד.




נכון שהיה הרבה יותר נחמד אם כל אחד ואחד מהם היה מגיע לבד
לתובנה, שבאמצעות כמה מהלכים פשוטים יש ביכולתם להימנע מריבים
ומוויכוחים מיותרים. אבל מבחינתי, התרומה שלי למערכת היחסים
היא להצליח להדריך את בן זוגי לאורכה, ולוותר על הפנטזיה שלי,
שהוא פשוט יבין לבד.