ים.
הראש, הלב, הנפש.
הם כולם שם.
ואיך אתה יכול,
את הג'ינס הזה לסבול,
ולרטון על הכפכפים
שבינך לבין החול.
הטלפון מאיר,
"אתה לא אמיתי"
הוא מזכיר,
מסגיר.

זו היא את,
אמיתית.
לרגע מחזירה אותי שנים לאחור,
ולרגע קדימה ממני באלף שנות אור.
אמיתית, של הים.
מדברת את הקול,
חיה על כולם.
כמו הים.

גם כשאת ביחד,
את תמיד לבד,
של עצמך,
ושל אף אחד.
חלק ממך,
חלק נפרד.

וזה הכי יפה לראות אותך לפעמים צוחקת, ככה סתם.
את באמת של הים.