[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







א. שורר
/
חמין לשבת

רביעי לפנות בוקר וכבר השחר הנץ והחמה שולחת קרניים ראשונות
לראות העולם שהותירה אמת נותר כשהיה.
אבא, מנשק בעדינות  התפילין שהניח רק לפני רגע ומכניסן לשקית
הרקומה בעיטורי ירושלים ברקמת זהב. אמא עטופה בשביס שאנו מכנים
בשמו: "שביס הדרך". זהו שביס מיוחד ליציאות מחוץ לבית. בידה
קופסה עגולה מאלומיניום ובה מונחת ארוחת צהריים של אבא.
אבא לוקח  הקופסה ומניחה בתיקו וכבר מנשק המזוזה לצאת אל החמור
שישאהו לאתר הבניה בו הוא עמל עד ערב.
"משה" קוראת אמא "יום רביעי היום, לא שכחת משהו?"
אבא עושה עצמו כלא שומע וממשיך דרכו.
"משה, יום רביעי היום." חוזרת וקוראת אמא.
אבא מסתובב אליה, מושך מכיסו שני שטרות של לירה, מניח בידה,
"זה מה שנותר, השתמשי בזה בתבונה." אמא מהנהנת בראשה ואף היא
אוחזת בידה סל ויוצאת לשוק.
עד שאמא שבה מהשוק כבר התעוררנו. אחי ואני כבר רודפים אחר
התרנגולות שבחצר ולבסוף מצליחים לתפוס שתי תרנגולות שמנות. כל
אחד מאיתנו מניח תרנגולת על עורפו הזעיר וכבר נשאנו רגלינו
במעלה הגבעה לבית הכנסת. שם הרב ממתין כבכל יום רביעי לבני
קהילתו שיביאו  התרנגולות לשחיטה.
יום רביעי הוא יום ההכנות הראשונות  לשבת.
וכבר ברחבת בית הכנסת החלה השחיטה. בין שיני הרב נמצאת
המאכלת. הרב אוחז תרנגולת בשתי כנפיה, מפשפש באבריה לדעת שאינה
בעלת מום וכבר שפתיו נעות בזהירות שלא להפיל המאכלת, לוחשות את
ברכת השחיטה והתרנגולת נזרקת לאחד הפחים העומדים בשורה לקלוט
את התרנגולות השחוטות. במהופך נזרקת. ראשה מטה ורגליה מכות את
צעדיהן האחרונות. רק במהופך.
וכבר, אנו כיתר האנשים, מתיישבים ברחבת בית הכנסת, רגלינו
מקופלות אחת תחת השנייה ובידנו תרנגולת שחוטה. תוך מספר דקות
נוצותיה של התרנגולת נמרטות והיא  לא  תרנגולת אלא בשר עוף
להכנת מאכלי השבת.
את התרנגולות השחוטות, המרוטות הבאנו לאמא. בסכינה החד ובמספר
אבחות, התרנגולות היו ערוכות ומוכנות להמלחה. חתוכות לכרעיים,
שוקיים כנפיים. השריית חתיכות העוף במים. הוצאתן, פיזור עליהן
מלח עבה ולאחר זמן שטיפה. כך חוזרת אמא על התהליך של השטיפה
שלוש פעמים.
הכשרת בשר העוף שיהיה ראוי לעלות בסיר החמין, טרחה לא מעטה.
בין ובין, לוקחת אמא ערבה, גם היא מאלומיניום. בימים ההם
הפלסטיק עוד לא מצא לו מקום של כבוד במטבח. לתוך הערבה שופכת
אמא ארבע כפות ידיה מלאות סולת. יוצקת כוס שמן זית, מוסיפה
חתיכות קטנות של שומן אליית כבש ומעל הכול, תבלינים, בעיקר
פלפל שחור ופלפל אדום חריף. לשה בידה את הסולת והתוספות. צלילי
הלישה דומים למנגינת תזמורת כשהמצלתיים הם צמידי הזהב שעל ידה
המתופפות בצליל עליז בצידי הערבה.
העיסה מוכנה וממנה אמא מכינה כדורים. עשר קציצות ממתינות ליום
שישי להיכנס אחר כבוד לקדירת החמין.

יום שישי בבוקר. בגולה קראו ליום זה "נהר הג'מע", יום המסגד.
בארץ ישראל יום שישי הוא ערב שבת. כולו קודש הכנות לשבת:
בישולים, ניקיונות.
אמא נושאת  הקדירה המיוחדת לחמין. דפנותיה עבים, ראויה לעמוד
בחום הטבון.
מניחה הקדירה על הפרימוס, יוצקת לתוכה שמן זית שיכסה תחתית
הקדירה בשכבה דקה. לאחר רגע קצר והשמן רתח מוסיפה אמא לשמן כף
עשירה בסוכר. סוכר? בילדותי לא הבנתי מדוע מוסיפים סוכר, רק
לאחר שני עשרות שנים, למדתי הסוד: הסוכר משחים  התבשיל.
כשהסוכר השחים בתחתית הקדירה, הוסיפה אמא, שתי כוסות של חיטה
נקייה ובזריזות רבה, בחשה בתערובת. למען שהסוכר יגע בכל
החיטה.
לא אחרה לעשות ועל החיטה הטילה אמא את חתיכות בשר העוף. עוד
בחישה קצרה. בידה השנייה, קומקום מים וממנו מזגה על העוף.
קולות בעבוע השמן שקטו באנחת רווחה. לתוך המים הוסיפה אמא, את
קציצות הסולת, מספר תפוחי אדמה, ראשי בצל וארבע ביצים. כל
התוספות שקעו להן במים שבתוך הקדירה.עליהן הוסיפה תבלינים.
אמא המתינה זמן מה שהתבשיל ירתח. כשהדים מהבילים וריחות שבת
עולים מהקדירה, הורידה אמא, את הקדירה מהפרימוס, הניחה הקדירה
על בד עבה המיוחד למשימה זו.

החמה באה מערבה וזמן קצר שהיא תרד למנוחת הלילה. אנו רחוצים
ולבושים לכבוד שבת. אמא, גם היא רחוצה ולבושה ועל ראשה "שביס
שבת", לבן בטהרו, כבר עסוקה  במטבח להכנות אחרונות. עוטפת
קדירת החמין בבד העבה, מותירה עודף בד לכסות גם את מכסה
הקדירה. אמא, נושאת בשתי ידיה את הקדירה ומניחה לפני אבא. אבא,
עיניו נוצצות וכולו מצוחצח, מרים  המכסה מביט לתוך הקדירה,
נושם נשימה עמוקה את ריח החמין, מניד ראשו ומחייך. הוא נושא
עיניו אלי:
"השבוע תורך בני". אומר.
אני ניגש אליו בדחילו ורחימו, משפיל ראשי אליו. אבי מניח ידו
הימנית על ראשי: "יברכך ה' וישמרך...ישימך אלוהים...המלאך
הגואל אותי...ויקרא בהם שמי ושם אבותיי...וידגו לרוב בקרב
הארץ".
מסיר ידו מראשי ואני נושק כף ידו.
"לך בזריזות שלא תפסיד מנחה." אומר בעדנה.
נושא בשתי ידי את הקדירה, אמא עוטפת בעודף הבד גם את המכסה,
מנשקת לחיי.
ואני, בזריזות נושא רגליי למעלה הגבעה ובידיי הקדירה. על ראש
הגבעה, כזכור, בית הכנסת ובחדרו האחורי נמצא הטבון המיוחד
לקהילה.
רחבת בית הכנסת, מלאה מפה לפה. שמשון השמש הסיק כבר  הטבון
בגזעי זית וריח הזית הנשרף הגיע למרחוק. לאחר שהגזעים הפכו
עצמם לגחליליות אש עמומות, הניח עליהם פח שחור משימוש רב. שלא
יגעו חלילה הגחלים בקדירות.
וכך נכנסנו, אחד אחר השני, כל ילדי הקהילה ובידנו קדירת החמין.
כל אחד והקדירה המיוחדת לו. שמשון הניח קדירה אחר קדירה בפתח
הטבון ובמוט ארוך דחף הקדירות פנימה.
לאחר שהוכנסו כל הקדירות, סגר שמשון את שערי הטבון. כולנו רצנו
לבית הכנסת כששפתותינו תפילה: "אנא ה', שהחמין לא יישרף...".

שבת בבוקר אנו עומדים בתפילת מוסף. שליח הציבור, ינון אוהב
לסלסל בתפילתו. בימים רגילים, אהבנו לשמוע את סלסוליו של ינון,
אך בשבת, הציבור כאחוז תזזית. ינון מסלסל בברכת כוהנים,
"וישמרך..." וכבר צועק לו מישהו מהקהל: "החמין יישרף...".
צחקוקים נשמעים, הרב מפנה מבט כועס ומייד האולם משתתק. איש
אינו רוצה להתעסק עם רב כועס.
סוף סוף מסתיימת התפילה. כולנו נוהרים, אבות ובנים לחדר
האחורי, לטבון. שמשון  עומד שם ושערי הטבון פתוחים. "לוואי
ושערי שמים נפתחו לתפילתנו..." לוחשים הבנים. שמשון מוציא
קדירה אחר קדירה. כל אב המכיר את קדריתו, ניגש ולוקח אותה מפתח
הטבון. שמשון עם המוט שבקצהו וו, ממשיך ומושך הקדירות. נשמעים
קריאות: "שמעון הקדירה שלך...בנימין זו הקדירה שלך". וכך ניגש
אחד אחר השני בעל הקדירה ונושא אותה בזהירות שלא ייכווה
חלילה.
ביציאה מהחדר האחורי, איש אינו מתאפק ובזריזות מסיר  הבד העוטף
הקדירה, מרים  מכסה הקדירה וריח מהביל פורץ החוצה. בעל הקדירה
מקרב פניו בחשש אל תוך הקדירה. "ההצליח???" וכבר פניו עוטות
חיוך: "ה' היה בעזרנו...".
צריך לדעת שאם החמין היה מוצלח, מובטח שכל השבוע יהיה מבורך.
גם אבא מבקש לדעת "ההצליח???", ואף הוא אינו מתאפק. מניח
הקדירה על השולחן, מסיר הכיסוי מהקדירה, מסיר המכסה וכבר עיניו
בתוך הקדירה. חיוך רחב עולה על פניו זרועי הקמטים. כמו והפך
לצעיר בכמה שנים: "תבורך רעייתי", ומפנה פניו אליי: "גם אתה
בן, מביא מזל". בזריזות  מכסה שוב את הקדירה שלא יראה מה בתוכה
מחשש לעינא בישא. "בואו ילדים נזדרז ללכת, כל עוד החמין חם".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה צו מילואים,
זה מה שזה.
אני הולך.


הבליינדייטר
מגלה אחריות
לאומית


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/8/07 6:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
א. שורר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה