[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








1 משפט אצל מלך האידיאל הצה"לי

כמו כל דבר בצבא, אין מצב שלא תצא אשם.
ככה גם אני יצאתי ממשפט אצל מלך האידיאל הצה"לי אשם. מרותק
לבסיס המזדיין. 28 לפנים.
ככה, בלי כלום בחיים, יצאתי מהמשרד המסריח שלו.
חודש שלם בבסיס צה"ל מתועב, מסריח, מלא אנשים סתומים, דרגות
בכל פינה וכל מיני רוחות רפאים שבאו לבקר.
מלך האידיאל בטח גמר במכנסיים מרוב אושר.
"הצלחתי להחדיר משמעת בחייל!"
זין על המשמעת, אני כבר ידעתי מה עליי לעשות.
יש רק דרך אחת ויחידה לעבור את המערכת הזאת ולצאת ממנה שפוי.

כאשר אתה נמצא בתוך מערכת מטופשת וחסרת כל תכלית אשר מוחקת לך
את המוח, משבשת לך את מערכת העצבים והופכת אותך לזומבי מפגר
וחמום מוח אשר מקבל פקודות מזומבים שטופי מוח וצמאי משמעת
ששואפים להפוך אותך לאחד מהם, אין כל מנוס, אתה חייב לפעול,
חייב להתנגד.
ואיך תפעל?
תנסה למחוק לעצמך את השכל בדרכים אחרות, קצת יותר מסוכנות
וקטלניות לא פחות.
תצא מהצבא פגום באותה מידה, אבל לפחות תדע שאתה גרמת את זה
לעצמך ולא המערכת.
עם הנזק שגרמת לעצמך עוד תוכל להתמודד, אבל את הנזק שהם יגרמו
לך, חלילה, כבר לא תוכל לתקן...

2 סיור שגרתי בבסיס / למה חם פה כל כך?

נסעתי להנאתי על אופניי, אופניים מפורקים וחלודים העונות
לכינוי אופני גראס.
בתור סמל מחלקת האפסנאות המהוללת לא היה לי באמת מה לעשות.
אחרי שלושה סיבובים מסביב לבסיס המזדיין נהיה לי משעמם.
היה לי חם ולא היו לי מים, אז נסעתי לחדר שלי להביא בלונים.
בלונים פשוטים, מגומי, סגולים.
בחדר פגשתי את החימושניק ובדיוק כשנכנסתי הוא הביא ביד.
"בתור סמל מחלקת האפסנאות אני מייעץ לך להוציא את היד ולבוא
אתי ועם הבלונים היפים שלי, ולמלא אותם בגז מזגנים משובח."
הוא בהה בי ארוכות.
"טוב, בוא נלך."

המשרד הקרוב היה של השליש.
לא הייתה שום בעיה ספציפית עם המזגן שלו. כמעט לא נשאר שם גז.
אספנו את שארית הגז ב-18 בלונים סגולים.
זה גרם לי אושר מופתי להתנקם בשליש. גם ככה עונש כבר על ראשו,
אז מה אכפת לי.
החימושניק לקח שאיפה והוריד בלון שלם.
כעבור 10 שניות הוא התחיל לרעוד ונפל על הרצפה. ממש מחזה
מלודרמטי מימי הביניים.
אני שאפתי להנאתי מהגז בשאיפות קטנות. ניסיתי להוציא מילה מהפה
אבל כל הגוף שלי קפא והכול התחיל להסתובב.
החימושניק קם בינתיים, כולו מסובב ומעוך.
אני בשלב מסוים מצאתי את עצמי מדבר בפלאפון עם מר חרץ, שהוא
איזה רס"פ מפקדה זניח שכל היום על אסיד, ומעשן סיגריה.
חייכתי לשמוע תשובתו, לקחתי עוד שאיפה מהגז החביב ורגע לפני
שנפלה עליי תחושת קיפאון מוחי משביעת רצון, פלטתי לחימושניק,
ששוב פעם היה שרוע על הרצפה שכל מה שהזמנתי מהרס"פ הגיע.
בשיא הקיפאון המוחי, שאפתי לי בלון נוסף בשיא הכוח והצטרפתי
לחברי המחוק בשכיבה בתנוחת מדיטציה מוזרה על הרצפה.
לרגע בלתי מוגבל הייתי חתיכת בשר קפוא וצלול, מדבר בקול רם עם
הגורו הסגול שלי...

3 בקבוקים כתומים / חומר דביק / תרופות שונות ומשונות

לאחר שעבדתי קצת באפסנאות הלכתי לחדר.
הרס"פ היה זרוק על המיטה, החימושניק היה מסריח כולו ואני פתחתי
את הארונית שלי.
על המדף העליון היו מסודרים להם חומרים שונים ומשונים.
4 בקבוקים מלאים של סירופ לשיעול
2 קופסאות של אייבופן
2 קופסאות של אופטלגין
1 בקבוק של אופטלגין נוזלי
74 קפסולות של אנטיביוטיקה צהובה
3 בקבוקי פופרס
2 מיכלים של אטיל כלוריד
ו-2 בקבוקים של וודקה זולה.
בחדר התעופפו להם 27 בלונים של גז מזגנים, הכול חוקי.
טוב נו, חוץ מהאלכוהול, שלא היה חוקי בצבא.

2 בקבוקי סירופ היו כבר ריקים.
נראה שהחברים השתובבו להם כבר קצת.
טוב, אתחיל במשהו קליל...
הוצאתי כוס פלסטיק, שפכתי לתוכה את המשקה הזול ורוקנתי גם חצי
בקבוק אופטלגין לתוכו.
שתיתי הכול במכה אחת והצורך העז להקיא השתלט עליי.
התאפקתי. הסבל שווה את זה.
כעבור כמה דקות הרגשתי יותר טוב והתחלתי לפורר כדור אייבופן
לאבקה.
הרס"פ קם לפתע, כולו מחוק על סירופ.
הוא ניסה למלמל משהו, אבל במקום זאת הקיא על הרצפה וצנח שוב
פעם על המיטה לתוך הזיית DXM אופיינית.
בחור מסכן, קורבן DXM ואסיד חמום מוח.
גלגלתי שטר של 100 וכבדות נפלה עליי.
סטלה כבדה של אלכוהול ותרופה. הנזק בהתגלמותו.
קמתי מהכיסא בתקווה להגיע לבלונים עם הגז אבל מעדתי ונפלתי.
שכבתי ככה בלי לזוז עד שנשמעו דפיקות בדלת.
זה היה המפקד שלי שקרא לכולנו לבוא לחדר תדריכים לשיחה חשובה
מאוד.
הנהנתי עם הראש, מלמלתי משהו שאני חייב להתלבש וסגרתי את
הדלת.
ניצלתי את ההזדמנות ושאפתי גז מאחד הבלונים.
ניסיתי להעיר את החברים שלי.
שניהם בסרטים אחד על השני וכל אחד לא בדיוק יודע איך לאכול את
הכאפות של ה-DXM.
ככה זה, הוא מוציא אותך משליטה, לא משנה כמה פעמים תעשה את
זה.
דחפתי לכל אחד פופרס לאף והם התחילו להיגנב.
בזמן שאני מקנח בכוס וודקה מסריחה וצוחק כמו מטורף הרגשתי שאני
מתחיל להעלות עשן. כל הפנים שלי נהיו אדומות והרגשתי שכל גופי
מכוסה זעה קרה כמו ספוג.
לקחתי כמה סנפות מהאייפוגן המרוסק ושאפתי בלון שלם של גז
מזגנים.
אז נזכרתי שיש לי אטיל כלוריד!!!

מה? איזה טיל? ולמה הכול נהיה אדום פתאום? בעצם הכול נהיה
כתום, רק הדם שעל העיניים שלי נהיה שחור, לא הבנתי כלום
והתחלתי לרקוד...

4 פצצות על בגדד / סיוטים במרפאה

כאשר אתה טיל שנופל על אישה חפה מפשע, איך אתה מרגיש?
רגע לפני שאתה מפוצץ לה ולעוד 30 אנשים את כל הבפנוכו, האם אתה
מרגיש מסופק?
אכן, נראה לי, כי בתור טיל אתה הורג, זה היעד היחיד שלך. לפוצץ
מוחות אנוש. אךךךךך... למה כואב לי, אני לא טיל...

אני שוכב במרפאה.
כמה זמן? אין לי מושג...

"יופי יופי יופי..."
"הוא התעורר", צעקה החובשת הכובשת.
נעצתי בה מבט קשוח.
"בתור סמל מחלקת האפסנאות המחוזית, אני מציע לך להתנהג אליי
בנימוס כדי לקבל מדים חדשים ולא להפריע לי בזמן שאני משוטט לי
בשמי בגדד ומחפש מטרות ניידות להתפוצץ עליהן!"
היא הסתכלה עליי בחדווה, מחזיקה מזרק מאיים ביד.
היא נתנה לי נשיקה רטובה, נגעה קלות באיבר מיני, ודחפה לי 15
כדורים לפה.
"בתור סמל מחלקת האפסנאות המרחבית אני ממליץ לך להסביר לי את
פשר מעשייך, ולא אאלץ להעלות אותך מת"ש על כומתה."
היא צחקקה לה.
"זה דמידרול-25, זה יעשה לך טוב."

ואז לפתע היא התפוגגה והשאירה אותי לבד בחדר החשוך.
הכול החל להסגר עליי.
במשך זמן לא מוגדר דיברתי עם הטיל והוא איים עליי שהוא יפוצץ
לי את הטחול אם לא אתן לו כסף לסיגריה ומצית.
ואז במשך זמן מאוד לא מוגדר חשבתי שאני הולך למות. לאחר זמן לא
מוגדר גיליתי שאני בחיים, הוצאתי סיגריה ועישנתי אותה מהסוף
להתחלה.

5 סופ"ש ברקיע החמישי

כעת, שני בקבוקים של סירופ לשיעול, כ-1200 מ"ל של DXM הוזרמו
לגופי.
הרס"פ והחימושניק עפו להם הביתה על כנפי האסיד והחשיש ואני
נשארתי לבד.
מסתבר ששכבתי במרפאה יומיים בלי לזוז, ואז התעוררתי והתחלתי
להקיא דם.
עכשיו אני זרוק על המיטה ומחכה שה-DXM יתחיל להשפיע.
לצדי שוכבת החובשת הכובשת, כולה מחוקה משלושה מזרקים של חומר
שתקועים לה בוורידים.
אחד בעין
השני בזרוע
השלישי בירך.
ה-DXM יתחיל להשפיע בעוד כחצי שעה ובעוד שעתיים בערך אהיה מחוק
לנצח.
אני שונא לחכות.
פתחתי את הפופרס האחרון שהיה לרשותי והסנפתי ממנו סנפה רצינית.
רבע הלך.
כן... הכולבסדר... מהאתך... אףףףףףףףךךךךךךךך
סבבהלי... פצצות... פופרזלשלטוןלנצח... אשך...

מצוין, זה העביר לי שתי דקות.
התחלתי לפצח אופטלגינים, איזה 7 ככה.
קינחתי ב-3 קפסולות של אנטיביוטיקה צהובה ונרדמתי לי בשלווה.
הדבר האחרון ששמעתי היה את החובשת נופלת מהמיטה.
ממש צניחה רצינית.
מגיע לבת זונה על הדמידרול שדחפה לי, שתמות הכלבה, שתמות!!!

מה, איפה אני?
האם אני בסדר?
אכן, קמתי למציאות קצת שונה.
האופטלגין הפסיק להשפיע כבר.
אבל ה-DXM? וואו!
DXM משפיע בארבע רמות מודעות.
שתי הראשונות ברמות תת הכרתיות כמו בירות וגראסשיש
והשתיים האחרונות מעוררות הזיות קשות! הזיות פניניות, BODY
TRIP!
אכן לפי הזיהוי הראשוני הייתי השלב הרביעי.
לא היה לי מושג מה נסגר.
הכול נהיה מעוות ואיבד כל צורה.
החובשת הכובשת נראתה קטנה, ערומה כולה.
היו לי עוד שני מזרקים תקועים בפטמות שלה, אבל מה אכפת לי,
ראבאק.
אני מעופף מעל הכול. אני לא בנאדם, אני ישות קוסמית
קוסמופוליטית מעופפת במרחבים המוכרים של תרכובות המימדים
האנושיים.
אין זמן, אין סמל חובשת רס"פ או חימושניק.
רק ישות ועולם.
זזתי קצת והגעתי לחור שחור.
זה עורר בי פחד אז הלכתי קצת למעלה.
המלאך דיבר עכשיו.
הוא היה סגול. חביב כזה. מותק של מלאך.
מאיפה הוא הגיע??? אין לי מושג.
אבל הוא בא במיוחד כדי לדבר איתי!!! מלאך!!! אתי!!! מלאך!!!

"אני המלאך השומר שלך, אתה חתיכת טמבל!"
"מה?"
"כן, מה ששמעת!!!"
מוזר, הוא לא אמור לשמור עליי?
"כן, אכן אני אמור לשמור עליך! תראה מה קרה לך!"
הסתכלתי על עצמי מהצד.
הפכתי לאמבה!!!
"הצבא דפק לך את המוח!"
הסתכלתי עליו במבט בוחן.
"בתור סמל מחלקת האפסנאות האינטר גלקטית אני ממליץ לך להתייחס
בכבוד למבוטח שלך ולהסביר לי את כל המהלכים שעליי לנקוט כדי
לשמור על שפיותי."
הוא חייך והתחיל להסביר לי.

תחילה התחיל להסביר לי על ואז המשיך בהרצאה על וגם ואז שאלתי
אותו שתי שאלות בנושא השני והוא קצת כעס ואמר שזה לא בסדר.
הסברתי לו שאני קצת חוטא, ולבסוף הוא סיכם את הנושא במשפט על.
ואני לא קלטתי כלום!
ביקשתי שיסביר לי עוד פעם אבל מצאתי את עצמי בחדר, החובשת לבנה
כולה, במצב ריקבון מתקדם, רכונה על איבר מיני...

6 מרק עוף / מלאכים

יום שלישי. ביתרתי את החובשת הכובשת לחלקים קטנים והבאתי אותה
לחבר טבח שיכין ממנה מרק.
הוא נענה בשמחה לבקשתי.
ממילא לא היה לה סיכוי לשרוד. היא הייתה חזק על חומר והתפגרה
לה.
מקווה שהסועדים ייהנו ממנה או לפחות יתמסטלו קצת מהחומר שנשאר
לה בדם.
הרס"פ והחימושניק עזרו לי ללכת כי רגליי כשלו.
המלאך הופיע לפעמים בחלומות שלי בתוך כד.
הוא מנסה לשטוף לי את הראש.
לאחרונה הוא הציע לי תוכנית גאונית. לטפטף LSD לתוך המרק.
הוא גם הביא לי 10000 כדי לקנות כמות יפה לעצמי ולמרק.
הוא אמר שאם היו לו כיוונים טובים הוא היה מביא לי אבל המלאך
הסוחר שלו בחופש.
רעיון טוב, להרעיל את כל הבסיס.
חבר טבח הסכים ברינה ובדיצה.
הרס"פ הביא אותה באחלה עסקה והביא כמות שתספיק גם לכל צריפין
ימח"ש.
הימים הבאים יהיו מאוד שמחים בבסיס...

7 בסיס+++

כל הבסיס שלנו נגנב.
כולם כל כך נהנו מהמרק הנהדר ולאחר חצי שעה כל הקצינים החלו
לעשות קולות של קופים והחיילים התחילו לצרוח.
הנגדים התחילו להפליץ וכולם התחילו ללכת מכות!
כמה קצינים קפצו על עצים ו-73 חיילי מפקדים אכלו 37 נגדים ו-15
קצינים.
מרחץ דמים מטורף.
הטריפ השפיע עליהם כעדר ולא באופן אינדיווידואלי.
חברי החימושניק, חבר טבח והרס"פ היו מאושרים ורק אני ניסיתי
להבין למה לעזאזל מלאך ירצה שאני אעשה משהו כל כך מטורף,  הוא
הרי בכל זאת מלאך, לא איזה שד.
ואז לפתע פלשו לבסיס כוחות משטרה מיוחדים ועצרו את כולם על
שימוש בסמים לא חוקיים.
אני, החימושניק, הרס"פ וחבר טבח נשארנו לבד.
"בתור סמל מחלקת האפסנאות הארצית אני ממליץ לכל הנותרים להירגע
ולאבחן את תוצאות המבחן כאשר אנו מחוקים לגמרי מאסיד (LSD)"

8 הסוף? / איך באים ילדים לעולם באמת

הצבא גרם לי להבין שלא צריך שום סמים כדי להישאר מבודר.
זה בעצם מה שהמלאך דיבר עליו.
הקטע עם האסיד הייתה המחשה חיה לכך שאכן מה שהולך בצה"ל זו אכן
מלחמה.
כאשר קצין תוקע תלונה לחייל הוא גורם לו סבל רב, נפשי, וזה
יותר גרוע מסבל פיזי.
הרי אכן כל הזמן מתקיימות בצה"ל מלחמות, בתוך צה"ל.
זה הסיוט האמיתי.
אם באמת ניתן היה לרסן קצת את המושכות, כל הבסיס היה נכנס
למלחמה טוטאלית וכולם יילחמו בכולם. איןמהלעשות.

יש לי סברה שבסוף, מה שלא יהיה, הנגדים והחיילים יכרתו ברית
ויכסחו לכל הקצינים את הצורה. אני משוכנע בכך, אבל זה כבר סרט
אחר, עד המלאך הבא...

כשילד בא לעולם הוא עובר מבחן, כמו מבחן שלב.
אם דינו להיות חייל, יהיה איש טוב.
דינו להיות קצין, יהיה איש רע.
דינו להיות נגד? באמת חבל עליו.
ככה זה. איןמהלעשות.

וכפי שאני תמיד אומר,
"בתור סמל מחלקת האפסנאות, הגיע הזמן לכבות אורות, ללכת לישון
ולצאת מהצבא!!!"


נ.ב.
בכלל לא שמתי לב שנגמר לי הריתוק!!!
הידד, אני חופשי!!!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במה חדשה זה כמו
כיתה א', מי
שצורח שמים אותו
בפינה


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/8/07 12:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טראנסנגולת אקס-איש הסטלות

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה