[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שגיב כהן
/
רציתי להיות שחקנית

המונולוג הראשון שכתבתי (להתחשב).
מוקדש לאחותי המהממת!

כל כך רציתי לבכות - ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל דמעה אחת אפילו
לא יצאה לי
אני מרגישה כל-כך חזק את הגשם שיורד לי בפנים, כל-כך רטוב וקר
לי.
אבל בחוץ? אני מושלמת, מספיק חיוך אחד שלי כדי לרפא עשרה לבבות
שבורים.
אבל אצלי? גם אלף חיוכים לא יצליחו להדביק את מיליון הרסיסים
שהלב שלי אמור להיות עשוי מהם.
מה דפוק בי?! אני שואלת
ותשובה לא ממש מוצאת.
מה טוב בי?! אתם רוצים לדעת?
את זה אני כבר לא מנסה לשאול.
הפער הכל-כך גדול מהאושר הכל-כך נסתר שהוא השאיר בי, לא נותן
לי להמשיך הלאה.
וזה לא בגלל הרוע שיש בו, ממש לא.
זה אולי בגלל כל כמות הטוב והחסד שנמצאת בבן-אדם הזה.
לפעמים אני מחפשת בו משהו רע להתפס עליו ולזרום איתו לגלים
ענקיים של חיים חדשים,
גלים של מי ברכה שיקנו לי אושר אמיתי ואינסופי.
אבל בינתיים? אני לא מראה לו שכואב לי-למרות שכואב.
אני לא בוכה, למרות שהדמעות לא מפסיקות לנזול לי בלב.
אז אני חיה חיים מלאכותיים, עם אושר מלאכותי שאולי יגרום לו
לחזור אליי כמו שאני רוצה.
אני חיה חיים ריקים, על מי אני מנסה לעבוד? הרי בלב שלו הוא
יודע שאני אוהבת.
ולמרות כמות ההצעות שמגיעות אליי, למרות אור הזרקורים הזה שלא
מפסיק לסנוור אותי לרגע.
אני מרגישה ריקה, חסרת כל תוכן, מראה לאנשים שאני לא מכירה את
המקומות הכי סודיים שלי.
אין גן נעול אחד שלא פתחתי.
את כל האמת הפנימית שלי בזבזתי במטרה למצוא אמת.
ועכשיו? אפילו לעצמי אני לא ממש יכולה להאמין.
אז אני ממשיכה לשחק, בתקווה שיום אחד אצליח להוריד דמעה.

אאאחחח... רציתי ליהיות שחקנית...!!!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אנשים, אתם
מגניבים לאללה.
כל אחד פה
מתבוסס במגניבות
שלו ויותר מגניב
מהשני.

זה מעייף להיות
מגניב. מעייף
לאללה.

(נוי-נוי בועטת
במוסכמות הסלוגן
והולכת לישון.)


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/8/07 15:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שגיב כהן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה