15.5.03

אני מפחדת שלא ישאר בי מקום לאהוב,
כי אני אוהבת כל-כך הרבה.
אוהבת כל-כך הרבה אנשים,
אוהבת כל-כך הרבה אנשות,
אוהבת לקרוא, אוהבת לכתוב,
אוהבת פרחים, אוהבת כוכבים,
אוהבת ירח, אוהבת שמש,
אוהבת שקיעה, אוהבת זריחה,
אוהבת כלבים, אוהבת חתולים (למרות שאני קצת מפחדת מהם),
אוהבת ים, אוהבת מוזיקה,
אוהבת שופינג, אוהבת טלפון, אוהבת לדבר,
אוהבת שוקולד, אוהבת דיאט קולה,
אוהבת בתי קפה, אוהבת לצחוק,
אוהבת לבכות (כי זה משחרר),
אוהבת קוקו, אוהבת צמה, אוהבת פזור,
אוהבת חיבוקים, אוהבת נשיקות,
אוהבת מילים, אוהבת שתיקות,
אוהבת א ה ב ה,
אוהבת אותם, ואותן, ואתכם, ואתכן,
ואני מפחדת שיום אחד כבר לא ישאר לי בלב
מקום לאהוב כל-כך הרבה
וחלק מהדברים שאני אוהבת אני כבר לא אאהב,
ואז גם הם לא יאהבו אותי בחזרה,
ואני אכאב על כך שהאהבה התמוססה לי מבין האצבעות,
כי אני לא אוהבת כשאהבה מתפוררת לפירורים קטנים,
אני אוהבת כשאהבה פורחת ומלבלבת,
ועושה עיגולים של עשן כמו ביום קר בתוך הלב,
ומדגדג כזה, ונעים, ואני מחייכת, כי אני אוהבת לחייך
וכי אני אוהבת לראות אתכם מחייכים יחד איתי, ביחד,
כן, אני אוהבת ביחד.
אני מפחדת שלא ישאר בי מקום לאהוב,
כי אני אוהבת כל-כך הרבה,
אבל אני לא רוצה לצמצם פינות
ששמורות לי בלב בחדרי חדרים
רק כדי שאני אוכל להוסיף עוד ועוד דברים
שאני אוהבת, שאהבתי, שאני אמשיך לאהוב...
למרות שלאהוב עושה לי טוב.
אני אוהבת אהבה, כי אהבה זה פרפרים בבטן,
ואהבה זה אושר עילאי שנובט וצומח מהכי בפנים שאפשר.
כי אהבה זה חיוך ענק שלא יורד,
ומחשבות וגעגועים, שכואבים לפעמים,
אבל גם מעניקים חיוך של אהבה.
כן, אני אוהבת אהבה.
ואני אוהבת לאהוב. וכיף לי שאתם אוהבים אותי.
אבל אני מפחדת,
אני מפחדת שלא ישאר בי מקום לאהוב,
כי אני אוהבת כל-כך הרבה דברים, כל-כך הרבה אנשים,
כל-כך הרבה אני אוהבת,
ומה יקרה אם יום אחד הלב שלי יפסיק לפעום פעימות של אהבה,
ובמקום זאת הוא יזניח את מה שעד היום
הוא, ואני, אהבנו כל-כך?
כי אני לא רוצה להפסיק לאהוב,
כי אני לא רוצה לשכוח את כל הדברים שהיום אני אוהבת,
אבל אני מפחדת, אני כל-כך מפחדת
שכבר לא ישאר לי מקום בלב
לאהוב.

למישהו אולי יש לב נוסף להלוות לי?