ברק אברהם / עיטורים |
כמו האש אשר בערה בהם
שבר ארוך ומייגע
דרכיו נתתי לבי לדמותה
ערוך בעיטורים לבנים.
לקול עוצמה ופחד
התבוננתי בעיניה
מוקסם ממבטיה
רקום בתוך ידיה
חולק נשימותיה בדלותי
כטעם הבוקר החולף.
כידי החיפשו דרכך -
תשוקותיי.
בנתינה אספת ממני רגשותיי,
ונעלמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|