תוקף הנישואין של אבא ואמא פג יומיים פחות או יותר אחרי שפג
תוקף הקוטג' האחרון במקרר ואמא דווקא הבטיחה שתקנה עוד. הקוטג'
לא היה טעים כבר שבוע, והאהבה בין אבא לאמא לא טעימה כבר בערך
חמש- עשרה שנים, ובשני המקרים היה פרק זמן חמוץ מתחילת הגסיסה
עד המוות המוחלט. של האהבה ושל הקוטג'.
אמא הודיעה לי על המוות של שניהם כשהתחלתי לסדר את הארון בחדר
שלי, כאילו לא הייתי עצבנית עליה גם ככה. סידור הארון הוא טקס
קבוע אחת לכמה חודשים, והוא מתקיים אחרי ריב בין אבא לאמא,
כשאבא אומר לאמא משפט שהיא לא יכולה לענות עליו אז היא מסתובבת
אליי, כולה אדומה ומזיעה, וצועקת עליי ש-"למה את לא מסדרת את
הארון שלך אחרי שכב ביקשתי ממך כמה פעמים", ואז היא שוב
מסתובבת לאבא ועושה לו פרצוף של אדם שרואה חתול דרוס על
השוליים של הכביש והולכת לקחת שני כדורים נגד כאב ראש, ובגלל
זה חפיסות הכדורים נגמרות מהר ולאמא אין כח לקנות חדשות, אז
היא לוקחת לפעמים גם כדורים ישנים כאלה, שפג תקפם. ואחרי זה,
כמו כל פעם שמישהו מסה להשתמש במשהו שפג תקפו, הכאב מחריף.
וזה לא שהיא באמת ביקשה ממני לסדר את הארון, ואפילו סידרתי
אותו לא מזמן. הוצאתי בכעס את כל הבגדים, זרקתי אותם על הרצפה,
בכיתי קצת, אחר כך זרקתי על הרצפה את כל הניירות משני המדפים
האחרונים, אלה שהם פיסות נייר מכל החיים, פתקים מכיתה ד'
וברכות יום הולדת מהגן, אלה שאמא כועסת שהם בארון ולא במקום
שלהם, ועוד יותר כועסת כשאני שואלת איפה המקום שלהם, ובכיתי
עוד קצת. ובדיוק כשכבר ניגבתי את כל הנזלת והדמעות והתחלתי
לקפל חולצות, אמא נכנסה ואמרה שסבא מת עם חיוך על הפנים.
תוקפו של סבא פג בלי פרק הזמן החמוץ הזה, כמו של הקוטג', הוא
פשוט היה מתוק וטעים ואז בום, התקלקל והלך קיבינימאט, ישר לפח,
עם הלחם שהעלה עובש והכדורים נגד כאב ראש שאבא זרק לפני שאמא
הספיקה לבלוע אותם. ובאמת שזה הפתיע אותי, סבא, ואז בכיתי עוד
קצת ונשבעתי שיותר לעולם לא אסדר את הארון. שלושה חודשים
אחר-כך סידרתי את הארון ואמא באה ואמרה לי על הקוטג', ועל
הגירושין. וזה די מסתדר לי עכשיו, הכל, כי סבא היה זה שהזרים
את הכסף, ועכשיו כשסבא מקולקל, אין מי שישלם יותר בשביל להחזיק
את האהבה או לקנות קוטג'.
ויותר אני לא מסדרת את הארון.