הניקור נתגלה ונפוץ בעולמנו מזה כחמש מאות שנים, מאז שנתגלה על
ידי הרוזן אלפרד פון שטופן לבית ני-קור שהיה עוזר שר החוץ
האוסטרי בראשית המאה השמונה עשרה. פון שטופן שנודע בנאומיו
המאלפים (אם גם הארוכים במידת מה) בפני בית הנבחרים האוסטרי שם
לב שכאשר נאומיו מתמשכים ומתארכים, מהנהנים חברי בית הנבחרים
בראשיהם בצורה מוזרה במקצת: הרכנה מדודה ואיטית של הראש עד
לנקודה מסויימת בה מתרחש היפוך כיוון, כאשר הראש מזנק חזרה
למעלה.
פון שטופן היה משוכנע שמדובר בהסכמה המונית של חברי בית
הנבחרים לדבריו חוצבי הלהבות, עד אשר יום אחד כתוצאה מטעות
מצערת במיוחד קרא באמצע אחד מנאומיו המלהיבים את רשימת הקניות
במכולת שהשתלבה בין דפי הנאום, ונוכח שהחברים ממשיכים להנהן
מבלי לייחס כל חשיבות לחוסר הקשר של שתי ככרות לחם שחור וגבינת
עזים רזה, לקשרי החוץ הפורחים של אוסטריה עם מדינות הבלקן.
חקירה מקיפה וממצה של התופעה, גילה לפון שטופן המופתע שמדובר
בתופעה בלתי ידועה עד לאותה תקופה, שהוא העניק לה את שמו
(ני-קור). מאז אותם ימים, התפתחה תנועת המונים של חסידי
הני-קור בעולם כולו אשר הכתה שורשים גם במדינת ישראל  (בשפה
העברית מכונה פעולה זו ניקור, על שם פעולה קרובה למדי שמבצעים
עופות בעלי מקור בשעה שהם אוכלים).
ביולוגים שחקרו את פעולת הניקור במשך עשרות שנים, כתבו
במחקריהם שעל אף שהיא נראית כפעולה בסיסית ופשוטה, אין היא
כזאת כלל. מסתבר שהניקור מפעיל כארבע קבוצות שרירים גדולות
בגופנו: שרירי הצוואר, שרירי העורף, שרירי הבטן העליונה,
ושרירי הגב.
ניקור מוצלח דורש כושר גופני מעולה (במיוחד בארבע קבוצות
השרירים המוזכרות לעיל), ותזמון מדויק (מחזור ניקור מוצלח ינוע
בתחום של בין עשר לשלושים שניות. כל חריגה מזמנים אלו מפחיתה
מיעילות הניקור). לאור כל זאת יצאה קריאה לחובבי הניקור בעולם
לשפר את טכניקת הניקור שלהם תוך הסתייעות במדריכי ניקור
מקצוענים ולא להישען על הטכניקה האינסטינקטיבית שלהם אשר עלולה
לגרום לתוצאות בלתי רצויות. עבור חובבי הלימוד העצמי יצא לאור
לאחרונה הספר "כל מה שלא ידעת על ניקור ולא התעוררת בזמן כדי
לשאול" שנודע בקהל הרחב בשם "התנ"ך של המנקרים".
מוכרים מספר סגנונות ניקור:
ניקור בסיסי: מתבצע על ידי הרכנת הראש כלפי מטה על לזוית של 40
מעלות והזדקפות מהירה ומלאה, כל זאת בעיניים עצומות ותוך
נשימות קצובות.
ניקור מוסווה: דומה בכל לניקור הבסיסי אך מתבצע בעיניים פקוחות
למחצה.
ניחור: שילוב של ניקור עם נחירות קלות.
ניקור צידי: הטיית ראש לצד במקום הרכנת הראש קדימה, נחשב
לסגנון המועדף למנקרים באוטובוסים ובאולמות קולנוע.
ניקור אחורי: הרכנת הראש נעשית לאחור ולא לפנים. סגנון זה
מקובל פחות עקב היותו קשה יותר לביצוע והוא דורש שליטה מוחלטת
באמנות הניקור.
ניקור מתנצל: ניקור בסיסי המשלב מבטים מתנצלים לצדדים לאחר כל
מספר מחזורי ניקור.
נסיונות רבים נעשו במשך השנים להפיק תועלת שימושית מפעולת
הניקור. המוצלחים שבהם נמצאים כיום בשימוש נרחב בעולם:
הפקת אנרגיה חשמלית: את ראשו של המנקר מחברים לטורבינה אשר
מחוברת לסליל אלקטרו-מגנטי. פעולת הניקור מניעה את הטורבינה
וגורמת להווצרות אנרגיה חשמלית. ידוע שבתי ספר רבים כמו גם
בסיסי הדרכה בצה"ל נהנים מזה שנים מאנרגיה חשמלית חינם בזכות
ריבוי המנקרים. בימים אלו נעשות הכנות להקים מערכת דומה בכנסת
ישראל ונראה שפוטנציאל הפקת החשמל שם תעלה על כל מה שאנו
מכירים כיום.
טחנת קמח: לפני ראשו של המנקר מניחים משטח בטון קשיח ועליו
מפזרים גרגרי חיטה יבשים. הראש המנקר נוחת על המשטח וטוחן את
החיטה לקמח.
שיפור לטכניקה זו הומצא מאוחר יותר: מניחים משטח נוסף מאחורי
הראש ומקבלים אפקט כפול של ניגוח קדמי ואחורי גם יחד.