בעקבות השימוש החוזר ב"לשחרר" עלו בי מספר הרהורים. רציתי
לשתף:

שחרור זה ההיפך מאחיזה.
בשביל לשחרר משהו, אני צריכה בכלל לזהות שאני אוחזת במשהו.
לפעמים אנחנו דבקים ברעיונות, מחשבות, מעשים, עד כי הפכו לחלק
מהעצמי שלנו.
אותם דברים שנדבקו, לפעמים הם לא טובים, או תוקעים אותנו
או סתם מיותרים כבר, כי אין להם שימוש.
אבל אנחנו רגילים אליהם וכבר חסרי מודעות אליהם.

ואז כשאנחנו נדרשים לשינוי דפוסים אנחנו נאלצים לזהות את
הדברים שנדבקו אלינו. זה תהליך לא קל. תהליך הזיהוי דורש זמן.


קודם כל אנחנו צריכים לזהות שיש לנו מחשבה מסויימת.
צריכים לזהות שהיא כבר לא נחוצה, או חוסמת, או סתם תקועה ולא
נותנת להתקדם.

ואז כשאנחנו מזהים אותה, צריכים לראות מה זה בכלל?
מה המחשבה/ רעיון/ הרגל שהוא נותן לנו?
למה הוא שימש אותנו בעבר?
למה הוא משמש אותנו עכשיו?
ומה הסיבה שאנחנו לא זקוקים לו יותר?
שוב, זה תהליך שדורש מודעות, מחשבה, וקצת עומק.

ואז כשעברנו תהליכים של זיהוי ובדיקה, אפשר לחשוב על וויתור על
אחיזה.
וויתור על אחיזה זה לא ממש כמו "לשחרר" - להרגשתי.
כי אם אני לא "אוחזת" במשהו, הוא עדיין נמצא בסביבה,
אבל אני כבר לא זקוקה לו, לא קופצת ידי לאחוז בו,
והוא יכול לזלוג בין האצבעות.

לשחרר - אני רואה את המושג הזה כלקחת משהו "מוחשי" ולשחרר אותו
לשמיים כמו בלון, כמו יונה, להפריח אותו אל על, או לים או לא
חשוב לאן.

וויתור על אחיזה = פשוט להרפות
לשחרר = לקחת ולהעיף

אז לי יותר קל להבין את המסרים וההצעות שבאות להציע לעזוב
דברים
קל לי יותר להבין את המשמעות של הדברים בביטוי:
לוותר על אחיזה.
ולא לשחרר.

רציתי לשתף אותכם בהרהורים שלי.

תודה.