|
ובלילות קרים של געגוע מציף אותך
בחנק הגרון מין רוק שנתקע ומזמין לו דמעה
ואיך ילדים בוכים בלילות
כבר נמאס לי לבכות
כמה צעקות שכבר בא לבכות
כמה שתיקות שכבר בא לי לצרוח
כשנפרדים שני הורים שהיו אוהבים
ואיך ילדים בוכים
שהחינוך שהושרש בהם נפרד לבתים
ואנשים מדברים מרחמים
עליי
ויודע לשתוק לא לראות מבטים
שעיניים שורפות מבליעת הכבוד
של ילד קטן שנפל לויכוח
ואיך אמרת ואיך אמרת לי
כל אחד לחוד בו תהיה איתי
בן שלי שבלבי צועק צעקה לבד לבד רוצה את
אתמול
ואני בוכה...
ואני צורח...
ואני שוכח את החיים
שוב היום. |
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.