אני קורא אותך בעיניים עייפות לאור נר, ואותיות
מהבהבות. בזהירות, אות אחר אות. והניגון הזה
ממלא אותי אושר אינסופי (כמו הכביש הביתה).
אני קורא אותך כמו מילים קטנות תחובות בתוך
ספרים עבי כרס. אני קורא אותך בעין זהירה,
כשבבטני גועש ים צהוב ייסורים, ועיניי כעיניו של
אחד, ורתר, מטילות מורא רב על נייר לבן מתום.
בעיניים יחפות, אותיות שכמו הופכות מטושטשות,
משתנות לבלי הרף, חוששות מבואו של עוד בוקר.
והיו הלילות כותבים בי, והייתי כותב אני בהם. שירי
אהבה, וייסורים. שירי ייסורי אהבה. וכשתמו דפי
הנייר החלתי כותב על רצפת הצריף, על קירותיו,
על ידיי שלי. חששו המילים להשכח. בתשוקת מילים
ללא גבול חשתי מתקרבת את השתיקה הגדולה.
שתיקתו של ירח מלא. אור הנר דועך. דועכת גם
חשכת הלילה. דועכות מילותיי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.