וכמו אפר של סיגריה
נשמתי צונחת אל תוך מאפרת החיים
מן המשכן המעורער והסרטני שלה
שגם הוא יתכלה, כסופם של דברים

וכמו אדים בקומקום רותח
נשמתי מתאדה לה לגבהים
ומתעבה לה עם עוד נשמות
עם נשמות החיים

וכמו האבק ברוח
נשמתי מתעופפת לכל עבר
על ידי כוחות גדולים הימנה
בלא יכולת להתנגד, כמת בקבר

נשמתי היא כמו הים
ענקית אך לכודה
בין מיליוני גרגירים שליליים קטנים
שאת החירויות שלה בולמים

נשמתי היא כמו התוהו
אין סופית ומבולבלת
מחכה לאל או למלאך מושלם
שישליט בה סדר ויברא בה עולם

וכמו האש הזהובה
נשמתי מרצדת ורוחנית
אך זקוקה לחמצן האהבה
בכדי לבעור תמידית

וכמו המים שנגזרו משמיים
נשמתי ניתכת ארצה בזוויות
ונקווית לתוך שלוליות
שלוליות של לא להיות

וכמו הסלע האיתן
נשמתי היא מוצקה
אך טיפה מרה אחר טיפה מרה
שוחקות ועושות אותה ככברה

וכמו החושך הקר
לעיתים נשמתי שחורה
או אולי זו רק המרה
שמראה אותה בזו הצורה

וכמו המרחק מאיתנו לשמש
נשמתי מאיתי מרוחקת
אך לפעמים היא מאירה את חיי
כמו קרן שמש בוהקת
לפעמים כמו קרן שמש בוהקת
נשמתי מפציעה מבעד לעננים
בדרכה אל המקום שאליו התכוונה
אך רק לפעמים