אם מישהו היה מסתכל מרחוק, הוא בוודאי היה חושב שזה מראה לגמרי
מוזר.
בין ענני החושך, על גבי אור הירח, על גג די מבודד, שני צללים.
היה בנינו נר אחד. את ביקשת לכבות ואני בקשתי שיישאר דולק.
עדיין קצת פחדתי, ולכבות היה בעצם להתמסר אל החשכה המוחלטת.
שמת ידך על ידי. דפיקות הלב החזקות שבתוכי נחלשו במחי יד,
והיית באותו הרגע יותר טובה מכל סם.
הצטמררתי מהקור ונתת לי לעטוף אותך פנימה לתוכי, עד שיכלת
להושיט יד דרך צלעותיי ולתפוס לי את הלב. השעון צלצל חזק -
חצות. "זו השעה", לחשת לי וגלי חום עברו בגופי.
אם מישהו היה מסתכל מרחוק, הוא בוודאי היה מצלם.
בין ענני החושך, על גבי אור הירח, על גג די מבודד, שני צללים
מתקרבים לנשיקה ראשונה.
רוח חזקה כיבתה את הנר שבנינו, וכשהתכוונתי להדליקו מחדש עצרת
אותי.
"זו השעה", לחשת. "ואתה מוכן".
החזקת את ידי כל-כך חזק שלא יכולתי להרגיש יותר בטוח. הפגישה
הראשונה שלי איתך, ואת כבר מתכוונת לתת לי את כל יופייך. את
המתנה הכי גדולה שלך. את מוסרת אליי את כל אהבתך.
ובזמן שהירח ריצד מעלינו, ועשן דליל דגדג לי באף, את הקמת אותי
מרגליי.
"שלוש ארבע ו..?" שאלתי ואת חייכת בהבנה. ראיתי בך קמצוץ של
צחוק בין כל הרצינות ואהבתי אותך אפילו יותר.
אם מישהו היה מסתכל מרחוק הוא בוודאי היה קורא למשטרה באותו
הרגע.
בין ענני החושך, על גבי אור הירח, על גג די מבודד, צל אחד בודד
קופץ אל הדממה.
הפחד עבר אז, והשמש יכלה לעלות סוף-סוף, קופחת על גב גופה
מוטלת. המולת אנשים וסירנות כחולות.
אם רק מישהו היה מסתכל באמת, הוא בוודאי היה יודע. הוא בוודאי
היה רואה אדם עם שני צללים, הוא בוודאי היה מרגיש פחד נמהל
בנחמה.

אף אחד לא הצליח להבין את זה עד כה, ולכן אני אנסה לשנות את
זה בעתיד. אני מעדיפה לא להסביר כדי שתבינו לבד. אם מישהו
מעוניין - תמיד יש את התגובות בשביל לשאול